"ש: אתה יכול להסביר אולי מה קרה ב- 30 לדצמבר או בתחילת ינואר 2017, מה קרה? מה גרם לך להודיע לכל הספקים שאתה לא תכבד את הצ'קים ואתה דוחה אותם 4, 5 חודשים.
ת: הרואה חשבון שלי קרה (צ"ל "קרא" - א.ר.) לי והוא אמר בהסתכלות שלו במסמכים שלי הוא רואה שיש בעיה מאד גדולה, משהו שאני לא הבנתי אותו כי אני באמת לא, כנראה שלא הבנתי בעסקים. ההתנהלות הייתה כנראה לא נכונה. עשינו ספירה, ראיתי שאני בבור עמוק מאוד, ויש הרבה יותר צ'קים ממה שיש סחורה בחנות. החלטתי לעצור את הכל. ניסיתי לשקם את זה, מסתבר שזה לא הצליח".
(עמ' 35, שורות 1 - 9 לפרוטוקול).
בתצהירו, כמו גם בתחילת חקירתו הנגדית, ניסה הנתבע ליצור רושם כאילו רק בחודש ינואר 2017 (או ליתר דיוק בחודש דצמבר 2016) חווה גילוי משמעותי בנוגע למצב החברה, אשר לא היה נהיר לו קודם, נוכח דברים שמסר לו רו"ח באטאס. מעבר לכך שהנתבע בחר שלא לזמן את רו"ח באטאס כעד מטעמו, על מנת שיתמוך בגרסתו, דבר שפועל כמובן לרעתו, הרי שבמהלך חקירתו התברר כי כבר באמצע שנת 2016 היה ברור לנתבע שמצבה של החברה בעייתי. מהלך עדותו בעניין זה היה כדלקמן:
"ש: אוקיי. מכרת בפחות מהעלות?
ת: בחלק מהמקרים כן.
ש: פחות מהעלות? אוקיי, באיזה מקרים?
ת: כשהייתי לחוץ לתזרים מזומנים.
ש: מתי?
ת: בהרבה מקרים.
ש: מה זה הרבה מקרים ?
ת: אני לא יכול (לא ברור) לך תאריכים מדוייקים, אני לא זוכר.
ש: תראה, ב- 2014 אתה בעצמך אמרת שהחברה הייתה מאוזנת, אפילו קצת ריווחית. ב - 2015 היא הייתה טיפה מאוזנת וקצת ריווחית, אז אני שואל, מתי זה היה המקרים האלה ?
ת: זה התחיל בסביבות תחילת, תחילת אמצע 2016.
ש: כשהתחלת למכור בפחות מהעלות?
ת: בהרבה מקרים כן, כשנלחצתי, כן".
(עמ' 28, שורה 34 עד עמוד 29, שורה 8 לפרוטוקול).
בהמשך חקירתו חזר ואישר הנתבע, כי היה מודע שהוא בבעיה כבר באמצע שנת 2016:
"ת: הרבה סחורה והרבה צ'קים שולמו גם ב- 2016. וגם ב- 2017, עדין אחרי שהבנתי שאני בבעיה.
ש: אז רגע, מתי הבנת שאתה בבעיה, שהתחלת למכור סחורה,
ת: אני הבנתי כבר שאני בבעיה לקראת אמצע 2016, וניסיתי לשקם את העסק בכל מיני דרכים."
(עמ' 36, שורות 26 - 31 לפרוטוקול).
ובהמשך :
"כב' הש' רובס: יש איזה תחושה פה שבינואר 2016, נפלה,
עו"ד ידיד: 17.
כב' הש' רובס : ירדה שכינה. אנחנו, נפתחו עיננו ואנחנו רואים מה קורה.
העד, מר שלום: אני עוד הרבה לפני זה באתי לספק שהוא ציין מקודם לטוביאס,
כב' הש' רובס : מה זה הרבה לפני זה, תגדיר. מה זה,
העד, מר שלום: 3 חודשים בערך.
כב' הש' רובס: תגדיר. חודש, מה הוא ?
העד, מר שלום: ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, קשה לזכור".
(עמ' 45, שורות 25 - 32 לפרוטוקול).
נוכח העדויות שהובאו בפני, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה, רק בחודש דצמבר 2016 "התברר" לו, לאור דבריו של רו"ח באטאס, כי מצב החברה בעייתי ועליו לבקש פריסת חוב מהתובעת. דבר לא "התברר" לנתבע במועד זה, אלא תקופה ארוכה קודם לכן. כבר במהלך אמצע שנת 2016, היה ברור לנתבע כי מצבה של החברה בעייתי. למרות זאת, הגבירה החברה את רכישותיה מהתובעת. התנהלות מעין זו בוודאי שאינה מעידה על תום לב מצד הנתבע - בעל המניות היחיד, מנהל והרוח החיה מאחורי החברה.
22. טענת הנתבע, לפיה התובעת בחרה לפרוס את החוב מחדש, כבקשתו והמשיכה להתנהל מול החברה בלבד, מבלי לדרוש בטוחות או ערבות אישית שלו, אין בה כדי להועיל לו. במצב הדברים הנתון, בסוף חודש דצמבר 2016 או תחילת חודש ינואר 2017, התגבש זה מכבר חוב גבוה בן מאות אלפי שקלים של החברה כלפי התובעת, מבלי שיש בידיה בטוחות אפקטיביות. כפי שטען מר קאשי, באותה עת לא נותר לו אלא להסכים, בלית ברירה, לפריסה מחדש של החוב, מאחר והבין שהחברה לא תוכל לשלם את חובה במועדים המקוריים (עמ' 11, שורות 1 - 4 לפרוטוקול). מנגד, מאותה עת לא ספקה התובעת סחורה נוספת לחברה ולא חשפה עצמה לחוב גבוה יותר (טענת הנתבע לפיה, החל מחודש ינואר 2017 שינתה התובעת התנהלותה וספקה לחברה סחורה רק כנגד תשלום מזומן לא הוכחה בראיה כלשהי).
אמנם, התובעת לא פעלה במועד זה כדי לצמצם את חשיפתה, בדרך של החזרת סחורה, כפי שעשו ספקים אחרים. עם זאת, אין בכך כדי לפעול לרעתה והנתבעים לא יכולים להיבנות מכך. התובעת הסכימה לפרוס מחדש את החוב, בתקווה שהחוב ייפרע ואולי גם מתוך הנחה, שהתבררה כשגויה, שיש לנתבע גב כלכלי אצל משפחתו והיא תכסה את החוב במידת הצורך.
23. עד כאן השתלשלות העניינים על פי העדויות ומכאן בחינת הדברים לאור המסמכים המתעדים את התנהלות החברה.
24. על פי הדו"חות הכספיים המבוקרים של החברה לשנת 2015 (נספח ח' לתצהיר קאשי) קיימת יתרת חוב של בעלי מניות בסך של 272,602 ₪ (ביאור מס' 5 - בעמ' 6, תחת הכותרת "חייבים ויתרות חובה", המשקף פירוט יתרות חובות צדדים שלישיים לחברה). הנתבע הוא בעל מניות יחיד בחברה (ראה נספח א' לתצהירו וכן, עמ' 25, שורות 34 - 35 לפרוטוקול). מכאן, שיתרת חוב זו מייצגת ככל הנראה הלוואה שנטל הנתבע מהחברה. הנתבע אף אישר חוב זה בחקירתו הנגדית (עמ' 32, שורות 2 - 3 לפרוטוקול). הדו"ח הכספי המבוקר מציג זה לצד זה את נתוני השנים 2015 ו - 2014. ניתן ללמוד מהדו"ח, כי בשנת 2014 עמדה יתרת החובה של הנתבע כלפי החברה על סך של 3,386 ₪ בלבד.
הנתבע לא נתן הסבר כלשהו ליתרת חובו לחברה, ובחר לתלות את הבעיה ברואה החשבון ואקים, שערך את הדו"ח הכספי וחתם עליו. למרות שהוא עצמו חתום גם כן על הדו"ח, כמנכ"ל, טען הנתבע כי כלל אינו מכיר את סכום זה ואינו יודע מהיכן בא (עמ' 32, שורות 16 - 21 לפרוטוקול). לשיטתו, הסתבר לו בדיעבד, שרואה החשבון ואקים "עשה המון טעויות והכניס כל מיני סכומים שלא קשורים אחד לשני גם בכל הדו"חות שלי" (עמ' 32, שורות 24 - 25 לפרוטוקול). מדובר בטענה סתמית שלא נתמכה בראיה כלשהי.
רו"ח ואקים לא זומן לעדות על ידי התובע, במטרה לשפוך אור על הדו"חות שערך ועל מצבה הכלכלי של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. גם אם לא אזקוף זאת לחובת הנתבע, נוכח טענתו בדבר ניתוק הקשר עם רואה החשבון בנסיבות בעייתיות (אבהיר, כי בהעדר ראיות, אינני קובע דבר באשר לסיבות לניתוק היחסים עם רו"ח ואקים), בודאי שאין באי זימונו של רוה"ח כדי להועיל לנתבע. אלא, שהנתבע בחר שלא לזמן גם את רו"ח באטאס לעדות, הגם שסביר להניח שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על התנהלות החברה בשנים 2016 - 2017, ובפרט על טענות הנתבע בנוגע לטעויות, כביכול, שביצע רו"ח ואקים בדו"חות החברה. רו"ח באטאס הוא עד המצוי תחת שליטת הנתבע ובמהלך המשפט אף הגיש תצהיר שעסק בדו"ח הכספי לשנת 2016 ודו"ח המלאי. הלכה היא, כי אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו והדבר עשוי לשמש יסוד למסקנה שהראיה לא הובאה כיוון שהייתה פועלת לרעת אותו בעל דין (ראה ע"א 641/87 זאב קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י מד(1) 239 וגם ע"א 373/54 אהרונסט וגורדון המוציאים לפועל של צוואת המנוח הרב פישל נוימן נגד חוה נוימן פד"י י' 1121, 1142).) אי זימונו של רו"ח באטאס לעדות פועל לרעת הנתבע. הדבר מקבל משנה תוקף, נוכח תשובותיו המתחמקות של הנתבע.
אי הסדרים בניהול ספרי החברה בא לידי ביטוי גם בהעדר כרטסת אישית של הנתבע בהנהלת החשבונות. למרות שהוכח כי קיימת מערכת התחשבנות בין הנתבע לחברה, לא הוצגה כרטסת אישית שלו בחברה, שתפרט חיובים וזיכויים. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע כי לא נוהלה כרטסת אישית בחברה (עמ' 32, שורות 26 - 36 לפרוטוקול), מבלי שנתן לכך הסבר כלשהו. עניין זה מצטרף לפעולות נוספות של הנתבע, החל מאמצע שנת 2016, המעלות לכל הפחות תמיהה באשר לכוונותיו האמיתיות.
25. בהתאם לתוספת ג' (קמעונאים) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג – 1973, בשילוב עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ו - 1976, קמעונאי שעסקו הוא חנות תכשיטים ומחזור עסקו אינו עולה על 3,800,000 ₪ חייב לנהל מערכת חשבונות שתכלול לפחות ספר תקבולים ותשלומים, ספר כניסת טובין, סרט קופה רושמת, חשבוניות, סימול המאפשר זיהוי מכירה/תקבולים בהקפה, רשימת יתרות של לקוחות וספקים לסוף שנת המס, רשימת מלאי לסוף שנת המס ותיק תיעוד חוץ. רשימה זו אינה כוללת ספר מלאי, כהגדרתו בסעיף 13 להוראות, אלא אך רשימת מלאי לסוף שנת המס. עוד אציין, כי ככול שמחזורו של הקמעונאי קטן, קטנות גם דרישות החוק לעניין ניהול פנקסי החשבונות, ולכן הדרישות הנ"ל הן סף עליון בהתייחס לחברה, לאור המחזור בשנת המס 2015, שהיא השנה היחידה לגביה קיימים דו"חות מס מבוקרים.
מכל מקום, גם אם החברה לא היתה חייבת בניהול ספר מלאי, לכל הפחות היתה חייבת לבצע ספירת מלאי בכל סוף שנה (ראה עדות הנתבע בעמ' 33, שורות 4 - 9 לפרוטוקול), ובכלל זה בשנים 2015 - 2016, ולהעבירה לרואה החשבון.
הנתבע לא הציג את ספירות המלאי לשנים 2015 ו - 2016, למרות שלטענתו בוצעו ספירות כאמור. הוא טען, שספירות המלאי הועברו לרואה החשבון, אולם כיום הוא לא מוצא אותן. לטענתו, הוא לא מצוי בקשר עם רואה החשבון הקודם ואילו רואה החשבון באטאס לא מצא את ספירת המלאי שהועברה אליו (עמ' 33, שורות 10 - 15 לפרוטוקול).
הנתבע אישר, כי החל מחודש ספטמבר 2016 הועבר ניהול ספרי החברה לרו"ח באטאס. בנוסף, הוא טען כי בסוף שנת 2016 נערכה ספירת מלאי בחנות, שהועברה לרו"ח באטאס עמ' 33, שורות 19 - 37, לפרוטוקול). אלא, שטענה זו עומדת בסתירה לעמדת רו"ח באטאס שהבהיר בסעיף 5 לתצהיר מיום 29.7.2018, שהוגש בשמו על ידי הנתבע, לפיו אין ולא הגיעו לידיו דו"חות מלאי. כאמור, רו"ח באטאס לא זומן לעדות, הגם שברור כי עדותו היתה יכולה לשפוך אור על התנהלות החברה בשנים 2016 ו - 2017, ובפרט על טענות הנתבע בנוגע לספירת המלאי בסוף שנת 2016. העובדה שלא זומן לעדות פועלת לרעת הנתבע. ניתן הניח אחד משניים - לא נערכה כלל ספירת מלאי, כדי שלא לתעד מלאי גבוה בחנות באותה נקודת זמן ולחילופין, בוצעה ספירת מלאי שלא דווחה לרואה החשבון, ויש בה כדי להראות את המלאי הגדול שהיה בחנות בסוף חודש דצמבר 2016. הנתבע עצמו לא יכול היה לספק נתונים אמיתיים בעניין זה, שיתמכו בגרסתו לפיה בסוף שנת 2016 עמד המלאי בחנות על סך של כמיליון ₪ בלבד.
26. מר קאשי טען, כי במהלך חודש ינואר 2017 ביקר בחנות יחד עם סוכן המכירות מטעם התובעת ומצא כי החנות גדושה בסחורה. בהמשך, משביקר סוכן התובעת בחנות בחודש אפריל 2017, לאחר שהשיק הראשון בסדרת השיקים החלופיים חולל באי פרעון, התברר שהחברה סגרה את החנות ויותר מכך, כי היא ריקה והכספת לא נמצאת בה. התובעת טענה, כי הפגישה שנערכה בחודש דצמבר 2016 נועדה לסמא את עיניה ו"להרוויח" זמן, כדי למכור או להעלים את מלאי הסחורה בחנות. לטענתה, על פי הדו"חות המבוקרים של החברה לשנת 2015 (נספח ח' לתצהיר קאשי) ודו"ח מאזן הבוחן לשנת המס 2016 (נספח ט' לתצהיר קאשי), שהמציא לידיה הנתבע במסגרת ההליכים המקדמיים, שווי המלאי בחנות עמד בתחילת שנת 2017 על סך של למעלה מ - 5 מיליון ₪ והמלאי נעלם עד לחודש אפריל 2017.
הנתבע טען, כי התנהל בתום לב, גייס כספים כדי להציל את החברה וכפר בטענה כאילו העלים מלאי. לצורך תמיכה בטענותיו הציג הנתבע דו"ח מאזן בוחן לשנת 2017, ממנו עולה, לשיטתו, כי הרכישות בשנה זו היו זניחות ובעיקר נמכר מלאי שהיה בחנות במטרה להציל את החברה (ראה סעיף 30 ונספח ט' לתצהירו).
27. ניתן ללמוד על סדר גודל המלאי שאמור היה להיות בידי החברה מתוך המסמכים שסיפק הנתבע. עיון בדו"חות המבוקרים לשנת 2015 מעלה, כי המלאי הסופי (תכשיטים) נכון ליום 31.12.2015 (סגירת שנה) עמד על סך של 1,350,000 ₪. צויין, כי המלאי נרשם בערכי עלות או שוק, לפי הנמוך. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי רכש את התכשיטים בערך ממוצע של 125 ₪ לגרם זהב (עמ' 27, שורות 36 - 38 לפרוטוקול) ומכר בערך ממוצע של כ - 200 ₪ לגרם (עמ' 28, שורות 22 - 33 לפרוטוקול). לפיכך, בערכי קניה (125 ₪ לגרם) המלאי לסוף שנת 2015 מייצג כ - 10.8 ק"ג זהב. אציין, כי מלאי הסגירה של שנת 2014 היה בסכום דומה (1,175,000 ₪, שווה ערך ל - 9.4 ק"ג זהב).
עיון בדו"ח מאזן בוחן יתרות לשנת 2016 (עמוד 6 מתוך 7) מעלה, כי בשנת 2016 רכשה החברה מלאי (סעיף קניות תכשיטים) בסכום של 5,255,367 ₪. רכישה זו מייצגת בערכי קניה כ - 42 ק"ג זהב (הנתבע אישר בעדותו, כי אכן מדובר בכ - 40 ק"ג זהב. ראה עמ' 47, שורות 16 - 19 לפרוטוקול). על פי דו"ח זה, באותה שנה נמכרו תכשיטים בסכום של 2,814,474.6 ₪, שווה ערך ל - 22.5 ק"ג זהב.
שקלול הנתונים הנ"ל עם יתרת הפתיחה לשנת 2016 (שהיא יתרת סגירה של 2015) מעלה, כי בסוף חודש דצמבר 2016 עמד המלאי התכשיטים בחנות על משקל של 30.3 ק"ג זהב בקירוב (30.3 ק"ג יתרה = 22.5 ק"ג מכירה - 42 ק"ג רכישה + 10.8 ק"ג יתרה).