הנתבעים הדגישו, כי התובעת התנהלה מול החברה בלבד וכי רק החברה רכשה מאת התובעת סחורה. נטען, כי העובדה שבשנת 2014 בוצעו רכישות מעטות נבעה מכך שהחנות נפתחה אך בחודש אוגוסט 2014.
הנתבעים טענו, שסוכן התובעת נהג להגיע לחנות החברה בכל שבועיים לערך ומסר סחורה ותעודת משלוח. התובעת נהגה להוציא חשבונית מרוכזת על שם החברה כל מספר חודשים. הנתבעים הדגישו, כי התובעת החליטה על דעת עצמה להוציא חשבוניות מרוכזות, מבלי להתייעץ עם הנתבעים. מכאן, שניסיון התובעת להציג מצג, לפיו החברה בצעה רכישות גדולות בסוף 2016, מטעה.
הנתבעים הוסיפו, כי התובעת מנסה לעוות את העובדות כאשר היא מציגה רכישות משמעותיות החל מחודש אוגוסט 2016, שכן גם בשנה זו הוציאה התובעת חשבוניות מרוכזות אחת לכמה חודשים, בעבור סחורה שנרכשה במהלך חודשים קודמים.
הנתבעים טענו, כי החברה מסרה את ההמחאות לנציג התובעת במשרדי החברה בהסכמתה המלאה, על פי תנאי התשלום המקובלים ובהתאם לדרישות התובעת. הנתבעים הדגישו, כי תנאי התשלום של החברה לא היו שונים מאלו של לקוח אחר ותיאור הדברים על ידי התובעת נועד לחייב את הנתבע בחובות החברה.
הנתבעים טענו, כי בשנת 2017 שינתה התובעת את ההתנהלות העסקית והחליטה לעבוד עם החברה על בסיס מזומן בלבד, כנגד מכירת סחורה. החלטה זו, כמו קודמותיה, התקבלה אצל התובעת, שידעה את מצב החברה תקופה ארוכה טרם קריסתה.
הנתבעים טענו, כי במהלך הפגישה עם מנהל התובעת הוסבר מצבה הקשה של החברה. לאחר דין ודברים הוחלפו ההמחאות, בהסכמת התובעת. לטענתם, הם הודיעו לתובעת בתום לב על קשיים כלכליים, בטרם הוחלפו ההמחאות ומכאן שלא ברורה הטענה כי "נרקחה מזימה". למרות שהתובעת ידעה אודות מצבה הקשה של החברה, היא בחרה להמשיך את ההתנהלות העסקית עם החברה בלבד.
הנתבעים טענו, כי עשו כל שבידם על מנת להציל את החברה בשנת 2017, לרבות נטילת הלוואות, במטרה לעמוד בתשלומים ובהוצאות, אולם הדבר לא הסתייע ובחודש אפריל/מאי 2017 קרסה החברה.
הנתבעים אישרו, כי אכן נותר חוב של החברה כלפי התובעת, אולם נטען כי טרם נעשתה התחשבנות בנוגע לגובה החוב. עוד טענו הנתבעים, כי בכוונת החברה להגיש בקשה לפירוק, לאור חובותיה הרבים. בד בבד, הכחישו הנתבעים כל חוב של הנתבע כלפי התובעת וטענו, כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות בעניינו, שכן התנהלות החברה הייתה שקופה כלפי התובעת. הנתבעים עתרו לדחות את התביעה.