53. לתובע ניתנו תלושי שכר ע"י הנתבעים 1 ו-2 בתקופת עבודתו אצלם. הלכה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת " (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19, 27).
54. למרות טענת התובע כי צירף לסיכומיו טופסי 106 לשנים 2014-2013 מהם עולה כי לא שולמו דמי הבראה וחופשה, לא מצאנו כי מסמכים אלו צורפו.
55. התובע העלה טענות שהן בגדר הרחבה חזית כגון אי התאמה בין תלוש השכר לסכום שהתקבל בחשבון הבנק (עמ' 21 לפ' שורות 1- 19 לעדות התובע) וכי משכורותיו שולמו באיחור אולם טענות אלו לא הוכחו.
56. התובע זכאי לדמי הבראה מתחילת עבודתו בחודש ספטמבר 2013. התובע זכאי לימי הבראה על פי צו ההרחבה הכללי במשק ל- 24 ימים (5+6+6+7). שווי יום הבראה הוא 378 ₪. לכן, זכאי התובע לדמי הבראה מצטברים לכל תקופת עבודתו בסך 9,072 ₪.
57. על פי תלושי השכר שהציגו הנתבעים שולם לתובע במצטבר 4,349 ₪ בגין ימי הבראה (1947 ₪ + 3402 ₪).
58. לפיכך זכאי התובע לתשלום יתרת דמי הבראה בסך 4,723 ₪.
שאר טענות קיזוז:
59. התובע אכן לא החזיר את המחשב הנייד (עמ' 21 לפ' שורות 20-24 לעדות התובע) אולם הנתבעים לא כימתו את ערכו של המחשב. לפיכך, נדחית טענת קיזוז זו. להגנתו טען התובע כי לא השיב את המחשב בשל חוב של הנתבעים כלפיו (800 ₪) ( עמ' 21 שורה 26 לעדות התובע) אולם לא הובא ולו בדל ראיה בעניין.
60. התובע הודה כי לא החזיר את הרכב עד שהנתבעים לא מחקו את שמו מהרכבים של הנתבעים שכן היו דו"חות על שמו (עמ' 21 לפ' שורות 27 – 31 לעדות התובע) אולם גם כאן הנתבעים לא כימתו את נזקיהם.
61. משכך, דין טענות הקיזוז להידחות. טענות קיזוז אחרות שהועלו ע"י הנתבעים נידונו לעיל בפסק הדין.
סוף דבר:
62. על הנתבעת 3 לשלם לתובע את הרכיבים הבאים:
דמי הבראה בסך 4,723 ₪
דמי חופשה בסך 7,312 ₪.
הנתבעת 3 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.
63. התביעה כנגד הנתבעים 4 ו- 5 נדחית.
התובע ישלם לכל אחד מהם שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"א אדר תש"פ (07 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.