במכלול הנסיבות, לא מצאתי שלא לאמץ את עמדתו של הנאמן שלפיה הנשייה לכלל הנושים, ובפרט הנושים באספות המתנגדות, תהא נמוכה משמעותית ככל שהצעת ההסדר לא תאושר וככל שהחברה תיאלץ לפנות להליך של פירוק.
אשר לנכסים הנותרים בידי בעלי המניות בחברה (סעיף 87(2) לחוק), הרי שהנאמן ציין, בפה מלא, כי כלל נכסיהם הידועים של בעלי המניות הובאו בחשבון בעת עריכת הצעת ההסדר. בהינתן מאמצי הערבים ותרומתם להסדר (לרבות מימוש דירת מגורים של דנה אביב תוך הסרת טענות בן זוגה ואמה לזכויות בדירה), אין ספק כי תכנית השיקום מגלמת תוספת משמעותית לנושים, אשר ספק אם תתקבל בידיהם ככל שהחברה תיקלע להליכי פירוק. יושם אל לב גם כי על פי הצעת ההסדר, ככל שיתגלו נכסים נוספים, יתבטל סעיף הפטור לדנה אביב והערבים, או שאותם נכסים יתווספו לתמורות ההסדר, לפי בחירת הנושים. סבורני כי סעיף זה מהווה איזון ראוי, המבטיח כי הנושים לא יינזקו מאישור ההסדר.
שיקול משמעותי נוסף הוא כי שיקום החברה יש בו כדי לשמר את פעילותה העסקית היצרנית, באופן שמאפשר המשך העסקה של עובדים רבים, וכן יש בו כדי לסייע לשיקום הפעילות העסקית של חברות אחרות, המספקות חומרי גלם לחברה. הדברים אמורים בייחוד ביחס לחברה אשר מפעלה מצוי בעיר עפולה, הממוקמת בפריפריה. בהקשר זה דעתי כבר ידועה ואף נזכרה לא אחת בהחלטות קודמות בעבר. המשבר הכלכלי הפוקד את המשק בשל נגיף הקורונה, רק מחזק אותי בדעתי זו. יצוין כי המשך פעילותה היצרנית של החברה אינה בבחינת משאלת לב בלבד, שאין לה כיסוי, ועובדה היא כי בעלי המניות אף הסכימו להזרים לא פחות מ- 2 מש"ח לצורך חידוש פעילות החברה, דבר המלמד כי הם מאמינים במפעל וביכולתו לחזור לפעילות יצרנית רווחית. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר בחברה המייצרת מוצר ייחודי (דלתות פולימריות), אשר הושקעו בפיתוחו משאבים לא מעטים ואשר נכון וצודק לאפשר מיצוי הניסיונות להביאו לכדי מימוש מלא, חלף ירידתו לטמיון, כפי שמציין בצדק הנאמן.
פירוט ההתנגדויות לאישור ההסדר:
1. התנגדות הנושה גמא
לטענת הנושה גמא, אין בהסדר המוצע הגנה הולמת עבורה כבעלת שעבוד ראשון על מכונה הנמצאת במפעל החברה (מכונת קו למינציה). גמא מלינה על כך שאף שעל פי הצעת ההסדר המכונות של פנינסולה ישמשו את החברה לפעילותה בתקופת ההסדר ובתמורה לכך ישולם לפנינסולה סך של 2.5 מש"ח, גמא אינה מתוגמלת עבור המכונה המשועבדת לה, אשר צפויה להיוותר בשימוש החברה (נטען כי גמא צפויה להתחלק ב- 80% מרכיב הפריסה עם שלוש קבוצות שונות של נושים). על פי הנטען, הנאמן התמקד במתן טובות הנאה לנושים המרכזיים, על חשבונה של גמא, הנתפסת כבעלת חלק יחסי קטן בנשייה, ולא החיל את עיקרון השוויון בין הנושים משהתייחס לה בשונה מפנינסולה.