תשובתו זו של הרב וילישנסקי, כמו גם התייחסותו לשורה של מסמכים נוספים, אינה מניחה את הדעת ועומדת בסתירה לאמור בהם.
מדובר בטענות נגד מסמך בכתב (וכאמור - כנגד שורה של מסמכים בכתב שהראשון והמרכזי שבהם הוא הסכם ממש-בן ארויה מיום 21/6/93), ומשכך היה על התובעת לשאת בנטל מוגבר להוכחת הטענה כי הסכם ממש-בן ארויה אינו משקף את הסכמות הצדדים. נטל זה לא הורם. [ראו: י' קדמי על הראיות חלק שלישי 1501 (2009); סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389 (1995); ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט בישראל בע"מ, סעיף 12 לפסק הדין (2/6/04)].
17. נמצאנו למדים מכל האמור, כי טענתה של התובעת בדבר זכויות בעלות במניות ובנכס מכוח הסכם נאמנות, אין לה על מה שתסמוך. מעיון בכלל הראיות לא נמצא כל אינדיקציה לקיומו של הסכם נאמנות כנטען בין התובעת לבין חברת ממש או הרב גוטניק. האפשרות לקיומו של הסכם נטען זה אף עומדת בסתירה לדרישה מקדימה של ממש, בטרם התקשרה בהסכם ממש-בן ארויה, כי יבוטלו כל ההסכמים הקודמים לרכישת מניות רקפת. טענת התובעת גם סותרת את האמור במכתבים שיצאו מאת התובעת ובדיווחיה לרשם העמותות.
--- סוף עמוד 14 ---
ואם לא די בכך – הטענה בדבר קיומו של הסכם נאמנות הועלתה לראשונה בשלב מאוד מאוחר של בירור זכויות הישיבה בנכס; הישיבה נשמעה בטענה כאמור רק בגדרי בקשת רשות להתגונן שהגישה לבית משפט השלום בנצרת ביום 14/2/08, במסגרת תביעת גפני לסילוק ידה מן הנכס. ואין זאת אלא שטענת הנאמנות נולדה יש מאין, כדי לשמש את התובעת בבקשה לעיכוב הליכים שכאמור הגישה בתיק התביעה לסילוק יד; ודומה שאמנם השיגה את מטרתה. לנוכח המסקנה הברורה שאליה הגעתי, משדחיתי את טענת התובעת בדבר קיומו של הסכם נאמנות, מתייתר הדיון בטענות ההתיישנות, שיהוי והשתק שבפי הנתבעים.
נאמנות משתמעת או קונסטרוקטיבית
18. בסיכום טיעוניה, טוענת התובעת גם לקיומה של נאמנות משתמעת או קונסטרוקטיבית, אף שטענות אלה לא הועלו במפורש קודם לכן. ואולם משהנתבעים מצאו לנכון להתייחס אליהן לגופן, ראיתי לנכון ליתן לכך גם כן את הדעת בתמצית.
נאמנות משתמעת יכולה להילמד מקום שעולה מהתנהגות הצדדים כי הם התכוונו ליצור יחסי נאמנות, אך מסיבה כלשהי כוונתם זו לא הובעה במפורש. על כך נאמר מפי כבוד הנשיא מ' שמגר: