ההגבלות על עבירות המניות מלמדות על האמון בין בעלי המניות ועל הרצון שלהם לשמר את מערכת היחסים ביניהם מפני התערבות של גורמים זרים ללא הסכמת רוב בעלי המניות.
ז. דומה שאף המשיבים הסכימו לטענת המבקש לעניין התנהלות החברה כ"מעין שותפות", עת לא העלו טענות לסתור את טענותיו של המבקש לעניין זה. למעט, הטענה לפיה משבחרו להתאגד כחברה יש להחיל עליהם את דיני החברות בלבד (סעיפים 286-293). אלא שנוכח ההלכה שנקבעה בעניין אדלר והאמור לעיל אודות אופן ניהול ענייני החברה, נראה כי למרות שבאופן פורמאלי יואל שלום ואורי בחרו להתאגד כחברה, יש לראות את היחסים ביניהם כמעין שותפות, וכך נקבע.
האם אבד האמון בין בעלי המניות
9. כך נקבע באדלר (שם, פסקה 75):
"..ואכן, בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה ההלכה כי אובדן האמון במעין שותפות עשוי, כשלעצמו, להקנות סעד שהינו אלטרנטיבה לצו הפירוק. לאחר כניסתו של חוק החברות לתוקף הכיר בית משפט זה בכך שבנסיבות בהן נדרשת הפרדת כוחות עקב אובדן אמון בין ה"שותפים" בחברה שהיא מעין שותפות, יש להעדיף סעד חלופי לסעד הפירוק. כך היה, לדוגמא ברע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, שם קבע הנשיא א' ברק שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להעדיף סעד של התמחרות תחת סעד של פירוק, בקובעו כי: "לאור קביעת הערכאה דלמטה יש צורך להפריד בין הצדדים מאחר שהמערערעת אינה נותנת עוד אמון במשיב. אכן, בית המשפט היה רשאי לפרק את החברה מטעמי צדק ויושר, שכן האמור לפנינו בחברה שהינה 'מעין שותפות' [..] אולם בענייננו בחר בית המשפט שלא לעשות כן, אלא בחר בסעד חלופי של התמחרות.. " (שם, עמ' 156).."
10. להלן יפורטו הנסיבות שאינן במחלוקת, אשר שכנעו אותי שהאמון בין הצדדים אבד:
א. עוד בטרם הגשת התובענה הגיעו הצדדים למסקנה שעליהם להיפרד וניהלו משא ומתן שלא צלח לרכישת מניות זה מזה.
ב. פיטוריו של יואל מתפקידו כמנהל בכיר בחברה.
ג. ביטול זכות החתימה של יואל.
ד. שלילת זכות החניה של יואל בחצרי החברה.
ה. סילוקו של יואל ממשרדי החברה.
ו. שינוי ההרשאה שהייתה ליואל והגבלתה לצפייה במידע של החברה.
ז. התבטאויות של יואל לפיהן חש שחבריו זנחו אות והחליטו להיפטר ממנו לכאורה נוכח הקשיים ש"הערים" המבקש על אורי (סעיפים 29 - 30 לסיכומים).
ח. ישיבות דירקטוריון מתקיימות מחוץ למשרדי החברה מפאת חששם של אורי ושלום מיואל. כך העיד אורי בחקירתו (עמ' 274 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2019):