בענייננו, משנכתב בסעיף 4.2.3 כי על התובעת לשלם את התשלום האחרון לא יאוחר מיום קבלת החזקה בדירה ועם מסירת החזקה בדירה, הרי שמדובר בחיובים שלובים ומותנים גם יחד, ולא ניתן לומר כי התובעת התנדבה לשלם סכום זה לפני מועדו.
לכן, יש קושי בטענת הנתבעים כי התובעת התרשלה או הפרה את ההסכם מששילמה את תמורת הדירה בשלמותה.
יצוין כי מסירת החזקה בדירה שהוחזקה בנאמנות לכאורה על ידי המתווך אלון עד לאותו שלב, הייתה פעולה משמעותית, אשר היה בה כדי ליצור בפני התובעת מצג לפיו עו"ד שינפלד פעל בתיאום ובהרשאה מלאה מהמוכרים. לא זו אף זו, סביר להניח כי מסירת החזקה בדירה המשופצת לתובעת, לאחר נטילת המפתח מהמתווך אלון, הייתה צעד משמעותי בונה אמון מבחינתה, אשר לימדה אותה כי הדברים מתנהלים כסדרם, וכי העיכוב בהמשכו של ההליך אכן נובע מהקושי לאסוף את כל היורשים לחתימה על הבקשה לצו ירושה, כפי שנמסר לה על ידי עו"ד צור זמן רב לאחר החתימה על ההסכם ולאחר קבלת החזקה בדירה.
יתר על כן, ייאמר כבר עתה כי אף בהנחה שהיורשים האחרים לא היו מגלים דעתם כי הם מבקשים להסתלק מזכויותיהם לטובת המוכרים, והיו משתתפים באופן פעיל בתביעה הנדונה, הרי שלפי סעיף 11 סיפא לחוק הירושה, לכאורה כל שסיכנה התובעת היה 1/3 מתוך 1/2 הדירה, דהיינו 1/6 ממחיר הדירה.
בע"א 6426/98 קייקוב נ' שותא, פ"ד נו (3) 790, קבעה כב' הש' שטרסברג-כהן, כי על קונה לשאת בנזק שנגרם עקב מסירת שיק לב"כ המוכר - שנעלם לאחר שמעל בכספים שנמסרו לו - במקום למוכר עצמו, לפני מילויים של תנאים מסוימים, בניגוד לאמור בהסכם המכר. שם הסכימו ב"כ הקונה וב"כ המוכר על הסדר להעברתו של התשלום שבמחלוקת, הסוטה מהוראות חוזה המכר לב"כ המוכר, מבלי שהמוכר עצמו ידע על סטייה זו והסכים לה, על אף שבהסכם נכתב במפורש כי ניתן היה להקדים אותו תשלום תוך הודעה מראש למוכר עצמו 48 שעות לפני התשלום. באותו עניין דובר במכירה בכינוס נכסים, כאשר ב"כ המוכר היה גם כונס הנכסים וגם בא כוחו של הבנק, אשר יזם את הכינוס, ומלכתחילה עלול היה להיות ניגוד אינטרסים בין המוכר לבין בא כוחו.
אין זה המקרה שבפנינו. בענייננו, משהחזיק עו"ד שינפלד בייפוי כוח בלתי חוזר מטעם המוכרים, שהתגוררו בחו"ל, והיה גם נאמן על הדירה, לא הייתה לתובעת סיבה לפקפק במחויבותו למוכרים או בכך שהוא פועל למענם ולטובתם. יש לזכור כי התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה למוכרים באמצעות הנאמן, אשר הוסמך לקבל כספים תחתיהם והוסכם כי תשלום לנאמן כדינו כדין תשלום למוכרים, וכי עו"ד שינפלד אף השיא את תמורת הדירה. לכל היותר יכלה לחשוב כי הסיכון לו היא צפויה הוא בגין תשלום נוסף על חשבון חלקם של אותם יורשים שטרם חתמו על הבקשה לצו הירושה.
ו. מכל מקום, לתובעת היה בסיס להניח כי עו"ד שינפלד מתעתד להעביר למוכרים את תמורת הדירה - אותה שילמה לו - או את חלקה, מיד לאחר קבלת צווי הירושה, ואין כל ראיה לכך שהייתה צריכה לחשוד בפעולותיו או לצפות את מעילתו באמונם.
יש להדגיש כי מבחינת התובעת היה כל הסכום נתון בנאמנות בידיו של עו"ד שינפלד, והוא היה מצופה לשלם את חוב מס השבח, לסלק את המשכנתא וכל כיוצא בזה. יחד עם זאת, התובעת לא עמדה על זכויותיה מול עו"ד שינפלד, ולא דרשה ממנו להראות לה כי פעל לסילוק המשכנתא ולתשלום מס השבח, חרף חלוף הזמן המתאים לכך. משכך, ככל שנותרו חובות בגין עסקת המכירה, לא תהיה התובעת זכאית להיפרע מהמוכרים, אשר בכספיהם מעל עו"ד שינפלד.
56. האם היה על התובעת לחשוד בתקפו של ההסכם בשל קיומו של התנאי המתלה?
הנתבעים הקדישו פרק נכבד בסיכומיהם לתנאי המתלה, בטענה כי התובעת חדלה, משפעלה בניגוד לתנאי המתלה ועצמה עיניה מול העומד בפניה.
למען הסר ספק ייאמר כבר עתה כי קריאה מדוקדקת של הסכם המכר מלמדת שהיה קושי "בהנחת העבודה" של התובעת כי עו"ד שינפלד החזיק בידיו את צו הירושה אחר המנוחה. זאת, מפני שבמבוא להסכם המכר אשר נחתם ביום 9/3/14 נכתב מפורשות שהבקשה לצו הירושה אחר המנוחה הוגשה ביום 4/3/13, וכי נדרשו מסמכים נוספים שהומצאו עד יום 1/11/13, אך נעדרה ממנו הצהרה פשוטה כגון "ביום... ניתן צו ירושה אחר המנוחה", אשר נתבקשה לאור דבריו של עו"ד שינפלד לתובעת. לא זו אף זו, בהסכם נכתב מפורשות כי תוקפו של ההסכם מותנה בקבלתו של צו הירושה הנ"ל, מפני שהמוכרים מעוניינים למכור את הדירה רק אם יוכרזו כיורשי זכויות המנוחה בדירה, וכי אם תדחה בקשתם הרי שההסכם לא ייכנס לתוקף.
דהיינו, ההסכם נושא עמו תנאי מתלה, והתובעת חדלה מלברר עם עו"ד שינפלד מה טעם הכניס הצהרות אלה להסכם, נוכח הודעתו המפורשת כי הוא קיבל את כל המסמכים להם נזקק, ואשר עיכבו את חתימת ההסכם בשנת 13', אז מסרה לו התובעת סכום של 150,000 ₪ לפיקדון. משבחרה התובעת לא להיות מיוצגת על ידי עו"ד אחר, היא הייתה מצופה לקרוא את ההסכם בדקדקנות ולמצער לשאול את עו"ד שינפלד מדוע יש צורך בתנאי זה, אם כבר ניתן צו ירושה אחר המנוחה.
אכן, מדובר בסוגיה שיש להידרש לה, לכאורה לחובת התובעת. ואולם, בכך לא סגי.
א. ראשית, התובעת העידה כי האמינה לעו"ד שיינפלד, אשר קרא לה, הודיע לה שיש בידו צו ירושה, נופף במעטפה הלבנה עליה היה כתוב עו"ד צור, והחתים אותה על הסכם המכר. מעבר לאמון שאני נותנת בעדותה זו, אין מדובר בגרסה מופרכת גם לגופה, וגם נוכח השתלשלות העניינים בהמשך.
הטעם המרכזי בגינו התרשמתי כי התובעת לא העלתה בדעתה שעו"ד שינפלד מטעה אותה, הוא עצם העובדה כי התובעת התנהלה לאורך כל הדרך מול עו"ד שינפלד כשלוח וכנאמן, המוכרים היו עבורה נעלמים, אותם לא ראתה ולא שמעה מעולם, והוא אמר לה "זו כאילו הדירה שלי. אני הנאמן של הבית הזה". התובעת העידה כי עו"ד שיינפלד הראה לה את הדירה בחודש אוגוסט 13', אז התרשמה שמדובר ב"דיר חזירים", והוא הציע לשפצה; באותו שלב הוא סירב לערוך הסכם מכר באומרו כי הוא מחכה לצו ירושה, וללא צו ירושה אינו יכול לערוך את החוזה; משכך, כאשר אמר לה עו"ד שינפלד בחודש מרץ 14' כי צו הירושה הגיע וערך את הסכם המכר, לא הייתה לה כל סיבה לפקפק באמינותו, שהרי לו רצה להערים עליה ולהחתים אותה על הסכם בשנת 13', לא הייתה מהססת להתקשר עמו כבר אז, נוכח האמון שנתנה בו. דווקא הימנעותו מלעשות כן בשנת 13', חיזקה את אמינותו בהמשך.
התובעת העידה כי אינה מבינה "בדברים האלה", והיא סמכה על עו"ד שיינפלד - אשר ייצג אותה בעסקאות קודמות - גם בעניין זה. ועוד, תשובה חלקית לפחות לתמיהה זו מצויה בסיפא של סעיף 13 להסכם, לפיו "הסכם זה ישמר בידיו הנאמנות של עו"ד שיינפלד ויועבר לקונים אם לא יתמלא האמור בסעיף זה". דהיינו, כפי שהעידה התובעת, עו"ד שיינפלד החזיק בהסכם ולא נתן לה עותק הימנו. לכן, אני רואה לתת אמון בגרסת התובעת כי אף שעיינה בהסכם לא הבינה כי החוזה לא נכנס לתוקף, וכי הוא הרגיע אותה בדבריו כי מדובר בעניינים טכניים בלבד, שייפתרו בקרוב.
אשר לשאלה המתבקשת מה סברה התובעת, שעה שהתברר לה כי צו הירושה לא ניתן, למרות שעו"ד שינפלד אמר לה כי הוא מחזיק בו, ומדוע שילמה לו את מלוא התמורה, משהייתה מודעת למצב זה, התשובה מצויה בהשתלשלות העניינים הסדירה (לכאורה) לאחר החתימה על ההסכם.
קיומו של ההסכם (שנחתם ביום 9/3/14) נמשך כסדרו; עו"ד שינפלד נתן לתובעת חשבוניות מס על כל תשלום, הוא רשם משכון על שמה ביום 10/3/14, דהיינו למחרת ההסכם (נספח ת/22 לתצהיר התובעת), ובתוך חודשיים מהחתימה על ההסכם הוא גבה ממנה את מלוא התמורה עבור הדירה, ואף מסר לה את החזקה בדירה (ביום 11/5/14), לאחר שהמתווך מסר לה את המפתח שהוחזק אצלו בהיות הדירה ריקה ומשופצת (נספחים ת/23, ת/25); משכך, לא הייתה לה סיבה של ממש לחשוד במעשיו של עו"ד שינפלד באותו שלב. לא זו אף זו, עו"ד שינפלד החתים את התובעת על "טפסי מש"ח" (דיווח על העסקה לרשויות המס), וביום 21/5/14 דיווח על מכר הדירה לרשויות מס שבח (כעולה מהחותמת על גבי המסמך), תוך ציון העובדה כי תמורתה עמדה על 500,000 ₪ (ת/26); ביום 9/12/14 רשם עו"ד שינפלד הערת אזהרה על זכויותיהם של המוכרים בדירה, לאחר שרשמם כבעלי זכויות בדירה מכוח ירושה (ת/28; ראו גם מסמכי לשכת רישום המקרקעין שהגישה התובעת כאמור בנספח 35 לתצהירה). יצוין כי יש קושי לדעת מעיון שטחי במסמכים שזכויותיהם של המוכרים אינן משתרעות על פני הדירה כולה.
ועוד, לאחר שעו"ד שינפלד גנב את כספי מס הרכישה שמסרה לו התובעת, והיא נאלצה לשלמו פעמיים כדי להסיר עיקול שהוטל על נכסיה, ביום 18/1/15 ניתן לבקשתו אישור לטאבו על העדר חובות למס רכישה (ת/27). דהיינו, אפילו ביום 18/1/15 – שעה שידעה כי הרוב המוחלט של יורשי המנוחה חתמו על תצהירי הסתלקות לטובת המוכרים, היה לתובעת בסיס לסבור כי הסכם המכר הוא בתוקף, ורישום הדירה על שמה מתקדם כסדרו.
ב. לא זו אף זו, התברר כי גם הנתבעים התעלמו מקיומו של תנאי מתלה להסכם, והתייחסו אל הסכם המכר כתקף לכל דבר ועניין. התובעת הצהירה והעידה כי דיברה עם עו"ד צור בחודש דצמבר 14', מסרה לה כי התקשרה עם עו"ד שיינפלד בהסכם המכר וכי שילמה את מלוא התמורה, ושמעה ממנה "אל תדאגי, הכול בסדר", שיש שני יורשים מחולון "שצריכים לבוא ולחתום לי", ואף הציעה לעו"ד צור לסייע לה בהחתמתם של אותם יורשים. איש לא מסר לה באותו שלב כי ההסכם לא נכנס לתוקף, מפני שהתקופה הנקובה בתנאי המתלה חלפה זה מכבר, ואיש לא אמר לה שהיא זכאית לקבל את תמורת הדירה חזרה, אם שילמה אותה.
ההפך הוא הנכון. מדבריה – אשר לא נסתרו – ניתן להבין כי עו"ד צור הרגיעה אותה, אמרה לה שהכול בסדר, ומדבריה השתמע כי מדובר בעניין טכני. דהיינו, אין כל אמירה, ממנה יכלה להבין כי העסקה בטלה. דברים אלה מתיישבים גם עם דבריו של מיכאל בחקירתו לפיהם כל עוד הקונים לא ביטלו את העסקה, מבחינתו היא עמדה על כנה.
לא ניתן שלא להתרשם כי אלמלא נעצר עו"ד שיינפלד, היו הנתבעים מסכימים להמתין עוד פרק זמן ממושך, מעבר לשנתיים וארבעה החודשים שהמתינו, מתוך הנחה כי תמורת הדירה הופקדה אצלו זה מכבר.
לולא התברר כי כל הצדדים וכן עו"ד שינפלד התייחסו להסכם כאילו בטלה ההתנאה, יתכן שהיה מקום לקבל את טענת הנתבעים בדיעבד כי התובעת עצמה את עיניה בכך שלא נתנה משקל כלשהוא לתנאי המתלה. אולם, כאמור לעיל, בנתונים שהוכחו היה בסיס להתרשמות כי הצדדים שינו את ההסכם בהתנהגותם המפורשת, אשר אושרה גם בעדויותיהם, וכך גם עורכי דינם.
ג. סבורה אני כי טיעוניהם של הנתבעים לגבי העדר הרשאה לעו"ד שינפלד לגבות ולהחזיק בנאמנות את כספי התמורה בגין מכר הדירה, אינם עולים בקנה אחד עם דרישת תום הלב בקיום ההסכם, לפי סעיף 39 לחוק החוזים. לא סביר שהמוכרים יהיו מודעים בזמן אמת לכך שכספי התמורה מצויים בידיו של עו"ד שינפלד, ורק בדיעבד, כאשר ייצאו וידיהם על ראשם, יטענו כי התובעת/הקונה הפרה את ההסכם בכך ששילמה לו כספים אלה. למען הסר ספק, לעניין זה אין כל נפקות אם הקונה היא התובעת או אבני, מפני שלא הובאה כל ראיה לעדיפותו של אבני על התובעת מבחינת המוכרים.
57. האם היה על התובעת לדעת שעו"ד שינפלד חרג מהרשאת המוכרים - סיכום
א. לאחר בחינת העניין, משראיתי לקבל כאמור את גרסת התובעת כמשקפת את מצב הדברים בזמן אמת, אני מאמינה לתובעת אשר הסבירה מדוע לא חשדה בעו"ד שינפלד, ואף שמדובר בהתנהגות חריגה מצדו, התרשמתי כי בנסיבות העניין אין התנהלותה של התובעת בלתי סבירה.
לכן, אין בסיס לטענה כי התובעת הייתה צריכה להיות מודעת להפרה של חובת הנאמנות של עו"ד שינפלד או לחריגתו מההרשאה שניתנה לו בשלב שלפני תשלום התמורה במלואה וקבלת החזקה בדירה או אפילו סמוך לאחריה.
למעלה מן הצורך יוזכר כי עו"ד שינפלד אף רשם הערת אזהרה לטובתה בחודש דצמבר 14'; כאמור לעיל, לדבריה ועל פי המסמכים שהוגשו לתיק, גם עו"ד צור לא אמרה לתובעת בדצמבר 14' - לאחר שהתובעת מסרה לה כי שילמה את תמורת הדירה - כי עסקת המכר לא נכנסה לתוקף או כי בוטלה, וכי היא זכאית לקבל החזר של הכספים ששילמה לעו"ד שינפלד.
התנהגותם של המוכרים ושל חלק מהנתבעים באותו שלב (באמצעות עו"ד צור מפי מיכאל), מלמדת על אשרור פעולותיו של עו"ד שינפלד לגבי קבלתה של תמורת הדירה, לרבות התוספת של 30,000 ₪, שנדרשה כ -9 חודשים לאחר חתימתו של הסכם שינפלד; זאת, אפילו חרג מההרשאה המקורית שניתנה לו ואשר הוגבלה בתנאי המתלה. האם לא עלה בדעתם של המוכרים לשאול כיצד מסכים הקונה או כל קונה להמתין שנים לכניסתו של הסכם מכר לתוקף, לאחר ששילם את כל כספי התמורה בשנת 12' לשיטתם?
ב. על אף האמור, איני רואה לקבל את טיעוני התובעת כי פעולותיו של עו"ד שינפלד מחייבות את כל היורשים. עו"ד שינפלד היה שלוח ונאמן של המוכרים בלבד, ואין בחתימתם של מרבית יורשיה של המנוחה כדי ליתן לו הרשאה כלשהיא מטעמם, בהעדר מסמך מפורש המלמד על כך.
לא נעלם מעיני כי הנתבעים האחרים חתמו על מסמך לפיו הם מסתלקים מחלקם בירושת המנוחה לטובת יורשי המנוח – המוכרים – והמוכרים ייפו את כוחו של עו"ד שינפלד כאמור לעיל, אך ככל שמדובר בהרשאה ישירה – שאני.
איני רואה לקבל את טיעוני התובעת כי יש להקביל בין חריגתו של הנאמן עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על ידי המוכרים, לבין פעולתו בניגוד להרשאה מפורשת מטעם הנתבעים האחרים, מפני שהוא לא היה שלוחם וודאי שלא היה נאמנם. לכן, כל מצג, אם נעשה מצדו, לא נתמך בפעולה של הנתבעים האחרים, למעט חתימה על תצהירי הסתלקות בפניו. חתימה כאמור לא יצרה כל שליחות לעו"ד שינפלד, ויכלה להיעשות בפני כל עורך דין, שהיה רשאי להחתימם על תצהיר ולאשר את חתימתם על התצהיר.
לא זו אף זו, התובעת העידה כי עו"ד שינפלד הציג לה ייפוי כוח מטעם המוכרים. בהעדר גרסה כי הציג לה ייפוי כוח מטעם הנתבעים האחרים או הסכם ביניהם, אין בסיס לטענה זו. יתר על כן, עו"ד שינפלד הבהיר לתובעת כי עו"ד צור מייצגת את הנתבעים האחרים, ולא בכדי פנתה אליה התובעת טלפונית, דיברה אתה, ואף שמעה ממנה כי יש שני יורשים שטרם חתמו, וכי עו"ד צור מתכוונת לדבר בענין עם עו"ד שינפלד. ]
האם זכאית התובעת לסעד של אכיפה?
58. א. התובעת עותרת לאכיפתו של ההסכם, דהיינו להצהיר כי היא בעלת הזכויות בנכס, בטענה כי לאורך כל הדרך פעלה בתום לב מתוך כוונה כנה להשלים כל תנאי ההסכם, שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה וקיבלה את החזקה בה, ולא היה כל יסוד לחשד כי משהו אינו כשורה.
לטענתה, תצהירי ההסתלקות של כל יורשי המנוחה מהווים הודאת בעל דין לפיה המוכרים - מיכאל ויוסף – הם בעלי הזכויות הבלעדיות בנכס, הנתבעים 3-16 מנועים מלטעון טענות הסותרות את הסתלקותם זו. גם לאחר שהתברר כי תצהירי ההסתלקות לא התקבלו על ידי הרשם לענייני ירושה, פעלו הנתבעים על מנת לתקנם, וחלק מהיורשים חתמו על תצהירים מתוקנים בצורה של הסתלקות כללית. גם היורשים שטרם חתמו על תצהירים מתוקנים מושתקים מלטעון כנגד הסתלקותם "לטובת עזבון המנוח" שמשמעה ידיעה וכוונה כי יורשי המנוח יהפכו להיות הבעלים בזכויות מנוחה בדירה.
לפיכך, יש לשיטתה לראות במוכרים כמי שזכאים להעביר את מלוא הזכויות הנכס לצד ג' גם אם צו הירושה אחר המנוחה טרם הוצא. לחלופין טענה כי המחלוקת בתיק זה נוגעת לגבי 2/21 חלקים מכלל הדירה, דהיינו לזכויות היורשים שלא חתמו על תצהיר הסתלקות בנוסח כללי.
ב. הנתבעים מתנגדים לאכיפתו של ההסכם ועותרים להורות על ביטולו וכן על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעת על זכויותיהם בדירה. לטענתם, אין זה צודק להורות על אכיפתו של ההסכם, משהתובעת נהגה בחוסר תום לב ולמצער בעצימת עיניים בקיום ההסכם, מהטעמים המפורטים לעיל, ובנסיבות העניין יש להטיל על כתפיה את הסיכון המלא שנוצר מהתנהלותו של עו"ד שינפלד. למצער יש להטיל עליה את מירב הסיכון, תוך התחשבות גם בשנים הרבות בהן התובעת גובה דמי שכירות עבור הדירה, אשר בבעלותם.
כן הדגישו כי חלק מהיורשים חתמו על תצהירי הסתלקות, אך משלא התקיים התנאי המתלה, דהיינו לא הוצא צו ירושה, ההסכם אינו בר תוקף. לטענתם, עו"ד שינפלד לא קיבל הרשאה מהנתבעים 3-16, ואין לקבל את ניסיונה של התובעת לעקוף את זכויותיהם ואת הצורך להוציא צו ירושה אחר מהנוחה, הנתון לסמכותו הבלעדית של הרשם לענייני ירושה.
59. לאחר בחינה של טיעוני הצדדים, סבורתני כי יש מקום להורות על אכיפת ההסכם בשינויים המחויבים.
א. על פי הפסיקה הנוהגת, לסעד האכיפה מעמד של בכורה במשטר החוזים הישראלי, כאשר הבחירה נתונה לנפגע, והוא רשאי להחליט אם הוא עומד על אכיפתו של החוזה, ביצועו בעין וקבלת פיצויים, או שדי לו בביטול החוזה ובפיצויים (ראו לעניין זה סעיף 2 לחוק התרופות; ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (7/3/13), מפי כב' הש' חיות (כתוארה אז); פרידמן וכהן, חוזים, כרך ד' (תשנ"ע- 2001) עמ' 100; שלו ואדר, דיני חוזים – התרופות, לקראת הקודיפיקציה של המשפט האזרחי (מהד' 2009), עמ' 173-174; 218). יחד עם זאת, ברירת הנפגע אינה מוחלטת, באשר זכות האכיפה כפופה לארבעה חריגים המנויים בסעיף 3 לחוק התרופות , וביניהם החריג הרלוונטי: "4) "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין".
בענייננו, אין מדובר בהפרה בסיסית של חוזה, שבה צד אחד הוא מפר והשני נפגע; זאת מעבר לכך שהניסיון מלמד כי מצב דברים זה אינו בהכרח המצב התדיר השורר בין צדדים לחוזה, וכי לא אחת הופך הנפגע בהמשך למפר והמפר המקורי – לנפגע. מכל מקום, בהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל, שני הצדדים הם נפגעים של עו"ד שינפלד, אשר הונה אותם וגרם להם נזקים.
ב. על אף האמור לעיל, סבורתני כי בסוגיה של אכיפת ההסכם, נוטים מאזני הצדק לטובתה של התובעת, אשר הרימה, כאמור, את הנטל להוכיח כי פעלה בתום לב לקיומו של ההסכם, תוך הסתמכות על המצגים שהציג בפניה עו"ד שינפלד אשר פעל כשלוחם ונאמנם של המוכרים, שאף הם שמו בו את מבטחם, חתמו על הסכם שינפלד לפיו "...ודין תשלום לידי הנאמן... כדין תשלום לידי המוכרים", ושינו את ההסכם בהתנהגותם, משהתעלמו לחלוטין מהתנאי המתלה. גרסתה של התובעת לפיה עו"ד שינפלד אמר לה ש"זו כאילו הדירה השלי, אני הנאמן של הבית הזה", נתמכת בלשונו של הסכם שינפלד, משנרשם עו"ד שינפלד כ"הקונים".
התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה ואף יותר מהמוסכם תחילה, על פי דרישה שהועברה לעו"ד שינפלד חודשים לאחר פקיעתו של הסכם שינפלד המקורי; הפגם אשר נפל בהפקדת הסך של 150,000 ₪ בידי עו"ד שינפלד בשנת 13', נרפא כאמור במעמד חתימתו של ההסכם, תוך שהתובעת מאמינה בכל לבה כי במצג שהציג בפניה שלוחם ונאמנם של הנתבעים, עו"ד שינפלד לפיו ברשותו צו הירושה הנדרש, ואשר הכשיר לכאורה את המניעה שהייתה קיימת עד לאותו שלב, בחתימתו של ההסכם. כן נרשמו לטובתה משכון והערת אזהרה על זכויות המוכרים בנכס, והיא קיבלה את החזקה בדירה, כל זאת כאשר לא היה לה כל יסוד או סיבה לחשוד כי משהו אינו כשורה. התובעת, לדבריה, אף המשיכה ושיפצה את הדירה לאחר קבלת החזקה לידיה.
התובעת הבינה מעו"ד צור כי נותרו שניים מכל היורשים אשר לא חתמו על תצהירי הסתלקות וכי בכוונתה לשוחח עמם.
בשלב בו התברר לתובעת, לאחר הטלת העיקול על רכבה, כי עו"ד שינפלד לא שילם את מס הרכישה בגין העסקה מהכספים שהפקידה בידיו, לדרישתו, היא פנתה אליו לברור העניין; היא לא ישנה בלילה, נסעה אתו ברכבת ובמונית לרשות המסים, הוא נכנס למנהלת ותוך 5 דקות הביא מכתב ביטול של העיקולים. לדבריה, משלא האמינה, נכנסה למנהלת ושאלה אם הוא שילם אך המנהלת אמרה לה "מה אכפת לך, יש לך ביטול ביד. שלום", ואיש לא הודיע לה שיש בעיה כלשהיא. כך נודע לה שהוא הסדיר לכאורה את העניין על ידי מתן שיק אישי שלו.
רק כאשר הוטל עיקול נוסף על חשבונה כעבור חודש, התקשרה אל המנהלת, והאחרונה סיפרה לה שהשיק של שינפלד לא נפרע והיא צריכה לשלם, התחילה לחשוד בו. היא התחילה לבכות, הם הורידו לה חלק מהריבית, והיא שילמה סכום נוסף של למעלה מ- 25,000 ₪, והייתה בטוחה שבזה יסתיים העניין, מפני שהמנהלת אמרה לה "גברת, לחלוטין זה בית שלך, את יכולה לגור, הכול בסדר" (עמ' 34 לפרוט', ש' 1-2).
התוצאה היא שהתובעת הוציאה מכיסה ושילמה את מלוא תמורת הדירה ויותר לנאמן של המוכרים, שילמה פעמיים מס רכישה, ושיפצה את הדירה בעקבות איתותי ההרגעה שקיבלה לא רק מעו"ד שינפלד אלא גם מעו"ד צור ומהאחראים ברשות המסים.
ג. המוכרים מצדם חתמו ביום 8/11/12 על הסכם שינפלד ביום, שהיה הסכם מכר דירה לעו"ד שינפלד כקונה וכנאמן תמורת סך של 430,000 ₪ (נספח ת/16 לתצהיר התובעת). הם ייפו את כוחו של עו"ד שינפלד כשלוח וכנאמן ואף נתנו לו ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע כול הפעולות הנדרשות, וציינו בסעיף 4.2 להסכם שינפלד כי תשלום לידי הנאמן הוא כדין תשלום לידי המוכרים. בהמשך דרשו להעלות את מחיר ההסכם לסך של 460,000 ₪. מאותו יום ואילך לא ביררו עמו את מצב הדברים, עד כדי כך שלדבריהם נדהמו לגלות בשנת 15' שהדירה נמכרה לתובעת. זאת, חרף העובדה שהתובעת דיברה עם עו"ד צור לכל המאוחר בחודש דצמבר 14', והיא הרגיעה אותה שיש רק עוד שני יורשים שלא חתמו על תצהיר הסתלקות.
כפי שמיכאל העיד, הוא סבר שאבני הפקיד את כספי הדירה אצל עו"ד שינפלד סמוך לאחר שראה אותו לשיטתו, ולא עלה בדעתו לברר עם עו"ד שינפלד הכיצד לא דרש לקבל את החזקה בדירה, למצער או את כספו בחזרה.
בנתונים אלה, סבורתני כי התובעת זכאית לסעד של אכיפה בשינויים המחויבים מנסיבות העניין, כפי שיפורטו לעיל.
ואולם, בנסיבות הענין, סבורני כי על התובעת לשאת בסיכון של אי ההסתלקות של הנתבעת 4 - נטליה ציציאשוילי ז"ל.
60. השתתפותם של הנתבעים האחרים בהליך הנדון דידן
א. לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה בשנת 18', משנדרשתי במהלך כתיבתו של פסק הדין לייפויי הכוח של נתבעים 4 ,5 ,7 ,8 ,9 ,10 ,11 ,12 ,14, 15 ו- 16, אשר הסתלקו מזכויותיהם בעיזבון המנוחה (למעט נתבעת 4), וביקשתי לעיין בהם, הודיעה עו"ד צור - אשר ייצגה את עניינם בכתב ההגנה ובכתבי בי דין נוספים - כי אף לא אחד מנתבעים אלה לא נתן לה ייפוי כוח.
ב"כ הנתבעים הודיעה כי גרסאותיהם של הנתבעים האחרים נמסרו לה מפי מיכאל, אשר היה עמם בקשר, והודיע כי יישא בכל האחריות להליך דנן; היא אף צירפה תצהיר מפי מיכאל, כדלהלן:
"מאחר וכל ההתנהלות נשוא העובדות בתביעה נעשתה מולי בלבד והנני החוט המקשר בין כל הנתבעים בעניינן התביעה בלבד הריני לאשר כי יתר הנתבעים נתנו לי הרשאה לבצע את כל הפעולות לצורך ניהול התביעה.
הריני לאשר כי ככול שפעולותיי הן אלה שתגרומנה לנתבעים האחרים להפסיד את זכויותיהם בדירה אני הוא שיישא בנטל. למען הסר ספק האמור כפוף למיצוי כול זכויותיי וזכויותיהם המשפטיות על פי דין". (תצהיר מיכאל מיום 15/8/18).
ב. נוכח דברים אלה נקבע דיון נוסף בתיק, והוסכם כי התובעת תמסור את כתב התביעה פעם נוספת ליתר הנתבעים, הן בארץ והן בחו"ל – ברוסיה ובבלגיה. בישיבת יום 16/12/18 הודיעה ב"כ הנתבעים כי "הנתבעים 7,8 ו-9 ... מתגוררים במוסקבה. הם חתמו על ייפוי כוח והרשאה אבל לא בפני הקונסול". כן צירפה את כתובת המגורים של נתבעת 15, ולגבי נתבע 10 המתגורר בבלגיה, היא בקשר עם נתבעת 12, ומצפה להחתים אותו.
אשר לנתבעת 4 - שמעולם לא נתנה תצהיר הסתלקות - אין חולק כי היא נפטרה, אין צו ירושה בעניינה ולנתבעים אין קשר עם בנה.
הליכי המסירה ארכו זמן רב, מפני שחלק מהנתבעים מתגוררים בבלגיה ובמוסקבה; ב"כ התובעת קיבל היתר להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, פעל לתרגם את כתבי הטענות לרוסית, ולמסרן לנתבעים המתגוררים שם.
עוד הוחלט כי "ככל שהנתבעים ימציאו ייפוי כוח לב"כ הנתבעים החתום בקונסוליה, או ככל שהם יקבלו את כתב התביעה ולא יגיבו לו, יחשבו כמסכימים למתן פסק דין על פי כתב התביעה או כמי שמאשררים את פעולותיה של ב"כ הנתבעים. בהיעדר המצאה, יחשבו נתבעים אלה כמי שכתב התביעה לא נמסר להם". (עמ' 63, ש' 10- עמ' 64, ש' 12).
לאחר שקיבל אישור להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, פעל ב"כ התובעת למסירת כתב תביעה מתורגם לרוסית לנתבעים 7, 8, 9 באמצעות הנהלת בתי המשפט, וההליך נמשך למעלה משנה וחצי, מפני שהרשויות ברוסיה קבעו כי ההמצאה אינה עומדת בדרישותיהן, מבלי לפרט במה מדובר (ראו בקשות 43 – 59 והנספחים להן). בהמשך, הגיעו כתבי די- דין לבתי המשפט במוסקבה, אשר הזמינו את הנתבעת נינו בראלי לקבל את המסמכים, אך היא לא הגיעה לקבלם.
ב"כ הנתבעים הודיעה לבית המשפט "כי פרט לנתבעים 4, 7, 8 ו-9, כל שאר הנתבעים נתנו לי ייפוי כוח, מאשרים ומאשררים את פעולותיי בתיק".