ולכן ביאר הבית יעקב שם שדינא דהמהר"י וייל אינו אלא לאחר תקנת דינא דמתיבתא, שהאישה המורדת מקבלת בחזרה את כל נכסיה כולם לרבות נכסי צאן ברזל, וכנגד זה תיקנו שתחזיר את המתנות שקיבלה אף אם הם מקרובים.
ולדרך זאת כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שיכולה היא שתאמר "לא ניחא לי בתקנת חכמים" ואיני רוצה בתקנת דינא דמתיבתא, כגון במקום שנכסי צאן הברזל מועטים או אינם קיימים כלל, ובכהאי גוונא זכותה להישאר עם מתנותיה שקיבלה מהקרובים אף לאחר דינא דהמרי"ו.
הגר"ש ישראלי דוחה בתוקף עמדה זו. וסובר, שהפסד המתנות הוא מדינא לפי דעת המהר"י וייל ואינו שייך לדינא דמתיבתא. עי' בכל זה באריכות במשפטי שאול סימן י"ז.
--- סוף עמוד 13 ---
כשמתנות חוזרות במרידה, האם דווקא לאחר שנכתב אגרת מרד
הנה בסימן פ"ה כתב הטור:
"נתאלמנה או נתגרשה מתוך מרדה לאחר שכתבו עליה אגרת מרד הפסידה כל המתנות".
ומשמע, שרק לאחר שכתבו עליה אגרת מרד מפסידה המתנות ולא קודם לכך. וכן עי' בשו"ת תורת אמת למהר"א ששון סי' נ"ה שמשמע שרק לאחר כתיבת אגרת מרד מפסידים מתנות:
"... בתר דדיקינן דברי הטור ז"ל שתלה הדבר במרדה ושכתבו עליה אגרת מרד וכו', דמשמע דוקא בכל הנך תנאי הוא דאמרינן דהפסידה מתנתה, הא אם הגרושין היו בשום אופן אחר שלא מחמת מרד, כגון שהיו אפילו מחמת קטטות ומריבות רבות ומחמת כן נתגרשה הבעל שלא כרצונו, אפילו הכי מתנתה מתנה. וא"כ גם בנדו"ד נלמוד ונאמר שאע"פ שגרושי הבעל היו מחמת קטטות ומריבות ושלא ברצון האשה רק על כורחה, אפילו הכי המתנה שנתנה לבעל מתנה, כיון שהוא לא מרד".
והביא דבריו הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל (להלן: הגריש"א) בפדר ח' עמ' 277 (שנת תש"ל) ובפד"ר ד' עמ' 264 (שנת תש"כ). ומשמע שם שדעתו שלעולם אינה מפסידה מתנות טרם שכתבו עליה אגרת מרד.
אמנם בקובץ תשובות חלק ג' סימן קצ"ט בתשובה משנת תשל"ח כתב הגריש"א שמה שכתב בשו"ת תורת אמת הנ"ל שרק לאחר שכתבו עליה אגרת מרד מפסידה המתנות, אינו אלא לעניין אם לא נתגרשה מחמת מרדה, שבעודה תחת בעלה מרדה בו, ובכהאי גוונא לא תפסיד אלא לאחר שיכתבו עליה אגרת מרד. אבל במקום שמתוך מרידתה הרי היא יוצאה ממנו בגט פיטורין, שוב הדרינן לכללא דאדעתא דהכי לא יהיב לה וצריכה להחזיר כל המתנות.
(ועי' בדברי הגריש"א בפד"ר ח' עמ' 277 שרצה לומר, שבמקרה שכופין להוציא אם מפסדת מתנות תלוי במחלוקת השלטי גיבורים והח"מ אם מפסידה מתנות. שהח"מ כתב שבכל מקום שמפסידה תוספת כתובה הרי היא מפסידה גם מתנות, ואילו לדעת השלטי גיבורים ריש פ"ח דכתובות אינה מפסידה מתנות במקום שיוצאת מטעם מוצדק, ולדעתו יש לחלק בין מתנות לבין תוספת כתובה. ובקובץ תשובות הנ"ל סימ קצ"ח, רצה לחלק בין מורד כגון רועה זונות למורד אחר, ובמקום אחר רצה לומר שיש בזה מחלוקת הח"מ והשלטי גיבורים).