אמנם, מבואר מדבריו שדוקא במקרה שנפל ביניהם "איכסא" והיינו קטטה. כלומר, במקרה של קטטה בעלמא אין אומרים שמחמת הקטטה תחזיר המתנות, אלא כמו בכל נותן מתנה לאוהבו ונעשה שונאו שאין חוזרין המתנות, ובזה הוא שיש לחלק בין תכשיטים ובין שאר מתנות כמבואר בסימן צ"ט עפ"י דברי הריב"ש הנ"ל, אבל במורדת גמורה שיוצאת מתוך מרדה בזה אינו עניין להא דסימן צ"ט, אלא מקורו טהור בסימן ע"ז בדיני מורדת, ובזה קיימת הסברא הנ"ל שאדעתא למיפק לא נתן.
החזר מתנות במורדת
ובעניין מורדת כתב המחבר בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ע"ז סעיף ב'), וזו לשונו:
"ואינה נוטלת משל בעלה כלום... כל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו."
וכתב הבית שמואל (שם ס"ק ט') וזו לשונו:
"במהר"י וויל סימן כ' מבואר: סבלונות ששלח לה וכן מתנות שניתן מחמת אביו או קרוביו בשעת הנישואין או אחר כך, צריכה להחזיר".
--- סוף עמוד 12 ---
ועיין שם בביאור הגר"א (ס"ק ז'), שכתב:
"ומשל בעלה אינה נוטלת כלום כמ"ש שם (כתובות דף נ"ד ע"א): "אלמנה – רב אמר, שמין מה שעליה... מאי טעמא, כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למשקל ולמיפך לא אקני לה [...]" וכמ"ש שם (בבא בתרא דף קמ"ו ע"ב): "הדרא בה איהי, הדרא. אפילו כישא דירקא [של סבלונות] דאדעתא דהכי לא מחל ונתן".
ומבואר שכל מה שכתב לה או נתן לה חוזר אליו כל שהיא מורדת בו.
ואין להביא כאן את דברי הכנה"ג שהובאו בפת"ש בסימן צ"ט שכתב שאפילו אישה שבוגדת אינה מפסידה המתנות, שלפי האמור כל זה דווקא כשאינה מורדת מתוך בגידתה, אבל אם בנוסף לזנות נתווסף עניין מרידה הדרן לדינא דסימן ע"ז שמפסידה מתנותיה. וראה בפד"ר (כרך ה' עמוד 13) מה שכתבו הרה"ג הדאייא, הרה"ג אלישיב והרה"ג ז'ולטי זצ"ל:
"אולם נראה דעד כאן לא קאמר הלבוש דגם במצא בה ערות דבר לא הפסידה המתנות שקיבלה מבעלה, אלא דווקא באופן שלמעשה לא הפסיקה לחיות עם בעלה, וברצונה הייתה ממשיכה לחיות איתו. מה שאין כן באשה העוזבת את בעל נעוריה והולכת אחר מאהביה לחיות אתו כבעל ואשה, הרי כולהו איתנהו בה – גם מורדת לכל פרטיה וגם זונה. ובוודאי במקרה כעין זה על האשה להחזיר כל המתנות שקיבלה מבעלה".
מתנות קרובים:
ומה הדין במתנות של קרובי הבעל, האם גם הם חוזרים.
דעת מהר"י וייל מפורשת שאף מתנות קרובים מחמת הנישואין חוזרים. ובבית יעקב (שם) תמה על מהרי"ו, וכתב וזו לשונו:
"וקשיא לי דהא מבואר לקמן (סימן צ"ט) דמה שנתנו לה אחרים דין נכסי מלוג יש לה, דאחרים כשנותנים מתנה צריכין להתנות בדין תנאי, עיין שם. ומהיכי תיתי ישתנה הדין במורדת. ועוד, דהא על כורחך אין צריכה להחזיר לבעל אלא לקרוביו, דהא הקרובים לא נתנו לו רק לה, וזה נגד הסברא, דלא מרדה בקרוב".