"וע"כ נראה לומר דההבדל הוא בזה, במקום שהאשה היא המורדת בבעלה והבעל רוצה באשתו, הרי כל ההכרזות והתראות שנאמרו במורדת, וכל התקנות הללו לא באו אלא ללחוץ עליה שתמלך בדעתה ותשוב לחיי שלום עם בעלה, ולכן אם הבעל מגרשה [עמוד 325] בטרם נגמרו כל הפעולות הללו חייב לשלם לה כתובה ותוס' כתובה, משא"כ במקרה וגם הבעל לא רוצה בה הרי אין מקום לתקנה זו וממילא קם דינא שמכיון שהיא לא רוצה אותו, הרי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה תוספת כתובה. והואיל והמקרה אשר בפנינו, הוא, שלכל אחד יש דין מורד כלפי השני, ולכן אין הבעל חייב בתוספת כתובה כי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה".
ואף ששם איירי לעניין תוספת כתובה ולא לעניין המתנות, מכל מקום הסברא להפסד התוספת "בת חדא ביקתא" (בני אותו המקום, היינו שזו אותה הסברא) היא עם הסברא להפסד המתנות – שאדעתא למישקל ומיפק לא יהיב.
עוד יש להוכיח מכך ששם בהמשך עמ' 234 וקודם לכן בעמ' 278 כתב הגריש"א שבמקרה שהאישה חפצה בגירושין מחמת מעשי הבעל, כגון שהוא רועה זונות וכדו', אין לה דין מורדת ואינה מפסידה כתובתה ומתנותיה אף כשכופין הבעל לגרש:
--- סוף עמוד 15 ---
"זאת ועוד, נראה שיש מקום לדון דאף כשהבעל הוא מאלה שכופין אותו להוציא פטור מלשלם לה תוספת כתובה, זה כשחלה הבעל ונעשה מוכ"ש =מוכה שחין= או כשאינו מסוגל להוליד והאשה באה מחמת טענה וכל כיוצ"ב שאין בידי הבעל להפטר מהגורם המביא לידי גירושין, בזה יכול לומר אדעתא למיפק לא יהיבנא לך. משא"כ בגורם כזה שבידי הבעל להסירו כגון שהבעל רועה זונות שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טובה".
ולפי זה כתב שם שאילו הטעם ברבינו ירוחם שמפסידה תוספת היה בגלל כפיית הבעל לגירושין, אם כן היה הדין נותן שלא תפסיד התוספת מאחר והכפייה נגרמה באשמת הבעל בגלל מרידתו:
"וה"ה כשהבעל מורד באשתו כבנ"ד בכה"ג י"ל דדינו כמגרש מרצונו וחייב בתוספת כתובה (וכבר כתבנו מזה בפס"ד ערעור תש"ל /קע"ב/)".
ומבואר שבנידון שלו, מצד כפיית הבעל לא הייתה מפסידה תוספת כתובה כי הבעל אשם במרידה, ולמרות זאת ממשיך הגריש"א שבכל זאת מפסידה תוספת כתובה ומטעם אחר – שאדעתא דהכי לא כתב לה מאחר וגם היא מורדת בו. ומבואר להדיא שאף במקום שיש גם מרידה מצד הבעל, מרידה כזו שאף היו כופין מחמת זה ולא תפסיד כתובה בגלל כפיה זו, מכל מקום כאשר גם היא מורדת בו הרי היא מפסידה את התוספת. ומבואר שהמרידה שלה אינה תלויה במרידה שלו, ואף אם היה הדין נותן לכפותו בגין המרידה ושלא תפסיד, מאחר ומ"מ גם היא מורדת הרי היא מפסידה תוספת כתובה. ובנידון של הגריש"א שם מדובר שהאיש מרד באישה ועקר את מקום מגוריו מעפולה לאילת, ולאחר מכן האישה הצהירה שגם אם יחזור לעפולה לא תתגורר עימו עוד, ומבואר שתחילת הליך המרידה היה של הבעל ובכל זאת פסק הגריש"א שמפסידה תוספת כתובה.