ב. הדין והתמיהה עליו
קיי"ל שבין דיניה של מורדת מופיע הדין לפיו מחזירה את המתנות שקיבלה מבעלה, כך הובא ברי"ף בכתובות פרק 'האשה שנפלו' על המשנה בדף עט ע"ב "המוציא הוצאות" שכתב:
"מסתברא לן מתניתין דקתני מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל כשהבעל רוצה לגרשה, אבל במורדת על בעלה בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול, דלא יהא אלא מתנה הוא דיהיב לה, הא אמרינן (נד ע"א) 'כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה' וכו'".
וכך גם בסוגיית 'מורדת' כתב הרי"ף בשם הגאונים (כתובות דף כז' ע"א מדפי הרי"ף):
"וחזינן לגאון דאמר, דיהיב לה עיקר כתובה מנה מאתים בלחוד וכו' אבל מאי דכתיב לה מדיליה בין תוספת בין מתנה, לא יהבינן לה מידי".
--- סוף עמוד 24 ---
ואף הביאו הרא"ש (שם פרק ה' סימן ל"ה). וכ"פ ברמב"ם הלכות אישות פרק כ"ג ה"י:
"במה דברים אמורים במגרש אבל האשה שמרדה על בעלה אפילו אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחתין אותו ממה שראוי ליתן לו מן ההוצאה אחר שישבע ונוטלו, שלא הקנה לה כדי שתטול ותצא מעצמה".
ושם בפרק יד' הלכה ח' ז"ל:
"האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת וכו' ותצא בלא כתובה כלל ותטול בלאותיה הקיימין וכו' ואינה נוטלת משל בעלה כלום, ואפילו מנעל שברגליה ומטפחת שבראשה שלקחן לה פושטת ונותנת. וכן כל שנתן לה מתנה מחזרת אותו, שלא נתן לה על מנת שתטול ותצא".
אמנם לא כל הראשונים הסכימו לדין זה, כמו הרמב"ן בחידושיו לכתובות (סג' ע"ב) שמקשה מריש 'אע"פ' שמשמע שרק תנאי כתובה ולא מתנות חוזרות במורדת דא"כ מה צריך לחדש שתנאי כתובה ככתובה ולכן נפ"מ למורדת? גם הרא"ה בכתובות ס"ג חולק על דין הגאונים, וכן הר"ן על הרי"ף (כתובות סוף דף כז' ע"א מדפי הרי"ף) חולק על עיקר הדין הנ"ל וסובר שמורדת של 'מאיס עלי' אינה מפסידה כלום מהנכסים.
וכן פסק מרן בשולחן ערוך כדעת רוב הראשונים, שאשה המורדת בבעלה חייבת להחזיר את כל המתנות שקיבלה מבעלה, (אבן העזר סימן עז סעיף ב) וזה לשונו:
"ואינה נוטלת משל בעלה כלום וכו' וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו" עכ"ל.
ובביאור הגר"א (שם ס"ק ז') כתב (אחר שהביא דברי הר"ן): "ודאי נשתקע פירוש זה".
והנה בהתבוננות ראשונית, דין השבת המתנות תמוה מאד. דעתו של הבעל הנותן, שהייתה קיימת בשעת הנתינה ובשל-כך החילה את חלותה, כיצד זה מושבת אחור? מהו המנגנון המשפטי-הלכתי שבכוחו לשמוט את הקרקע מתחת עמידת המתנה עד עתה? לשאלה זו מתלוות אף שאלות מעשיות נלוות, כגון: מה דין פירות המתנה אותן אכלה האשה עד שעת השבת המתנה, וכי גם אותן עליה להשיב, משהתברר שהמתנה פקעה? מדוע כשהמתנה כבר אינה בעין לא נחייב אותה לשלם תמורתה?