אולם הרא"ש הוסיף שם:
"דהכי מסתבר דאע"ג שנתן לה בעין יפה שאפילו הפירות לא יאכל, מ"מ אינו רוצה שיצא הקרקע מלפניו, אלא נתן לה בעין יפה שתהנה מן הפירות כל ימיה ואחר מיתה יחזור לידו".
ובמהרש"א בגיטין דף עז ע"ב עמד על כך שלכא' סברות הפוכות, שבנותן מתנה לאשתו אע"פ שאין הבעל אוכל פירות מ"מ אין האשה יכולה למכור ואילו בכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך, האשה יכולה למכור ואילו הוא אינו אוכל פירות ותירץ: "דבנותן נכסי עצמו במתנה לאשתו ודאי דשבק הגוף לעצמו ולא נתן לה רק הפירות וכו'". והאמת שהמעיין במקור דברי ר"ת שהם ב'ספר-הישר' סימן קל"ג יראה שלשון ר"ת היא: "אבל בנתינת שדהו אין לנו לומר שמסתלק מגוף הקרקע ותהא מכירתה קיים אלא ודאי לא נסתלק אלא מן הפירות".
לפי"ז מתנת הבעל לאשתו לאחר הנישואין הינה רק מתנת פירות ולא מתנת הגוף, וקיבלה רק לשימוש "אדעתא למיקם קמיה". וא"כ מובן מאד מדוע החזר המתנות נעשה אף ללא שהיה תנאי ביניהם, כי נתן לה הבעל את הפירות מהיום ואת הגוף רק לאחר גרושין שלא מתוך מרידה או לאחר מיתה, נמצא שלא נלקח מהאשה דבר שכבר ניתן לה דהגוף עדיין לא ניתן לה. כדמות ראיה לכוון זה ניתן להביא מאותו המקור ממנו הוציאו הראשונים את האומדנא של "אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה" והוא מבגדי אלמנה, והנה דעת הרמב"ם בפ"א ממלווה ה"ה שבע"ח גובה מתכשיטי האשה וכ"פ בשו"ח חו"מ סימן צ"ז סעיף כו' ולא חילקו מתי ניתנה לה המתנה אלא אע"פ שמתנת התכשיטים ניתנה לאשה לפני ההלוואה, וכיצד מתאפשר הדבר? אם נלמד שנתן לה רק זכות שימוש, אך הגוף אינו שלה א"ש, ואם זה המקור של האומדנא ועניינה לומר שהאלמנה לא קנתה את התכשיטים אזי קצרה הדרך לבוא ולומר שבכל מתנה אין לאשה קנין בגוף הדבר, ולא שהאומדנא עניינה תנאי, ומבטלת את מתנת הגוף למפרע ואז נתקשה מדוע לא תצטרך להחזיר פירות, ואף אם נלמד שזו מתנה לזמן והפירות בשעתה היו שלה עדיין קשה מדוע לא תצטרך לשלם את דמי המתנה אם אבדה, אך לפי הדרך הרביעית הזו המתנה תתחיל לחול ביחס לגוף הדבר רק בגרושין ובאלמנות ולזה לא תגיע. לפי ההבנה הזו אם נצייר מתנה חלוטה שאינה רק גוף, לדוגמה שאומר לה מפורש "אני מקנה לך את גוף הדבר ולא פירות" אז לכאורה לא תחזור במרידה ועיין בזה בהמשך הדברים.
ה. איזו מורדת מחזירה מתנותיה
ההבנה שהחזר המתנות מטעם קנס
מכיוון שכאמור, קשיים הלכתיים לא מעטים עומדים בפנינו כאשר נרצה להבין את יסוד דין החזר המתנות עפ"י כללי הלכות מתנה וזכיה הרלבנטיים, סלולה הדרך לבאר את יסוד הדין כ"קנס". בכך מצטרפת החזרת המתנות לקנסות נוספים בהם קנסנו את המורדת, כגון הפסד כתובתה ותוספתה.