הטור (אבן העזר סימן פ"ה סעיפים ז'–ח') פסק וזו לשונו:
"... וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו, בין קרקע בין מטלטלים, קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה ולא ליתנו לאחר וכו' והרמ"ה כתב שאם מכרה או נתנה קיים כיון שאין לו פירות וכו' ואם נתאלמנה או נתגרשה שקלה להאי ארעא לבד מכתובתה. ודווקא שנתאלמנה או נתגרשה מן הנישואין וכו' ואפילו נתאלמנה או נתגרשה מן הנישואיןדוקא שלא מתוך מרדה. אבל נתאלמנה או נתגרשה מתוך מרדה – לאחר שכתבו עליה אגרת מרד, שהפסידה כל כתובתה, הפסידה כל מה שנתן לה".
וכתב שם מרן הבית יוסף:
"נראה שכל אלה דברי הרמ"ה והם מבוארים בטעמם".
--- סוף עמוד 54 ---
דברי הרמ"ה שהביא הטור מקורם ביד רמ"ה לב"ב דף נא ע"ב סימן ר"ה ד"ה "אמר רבא" ומדבריו שם אכן נראה שעסק במתנה שאינה חלוטה לגמרי.
והנה השולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן פה סעיף ז פסק:
"באו לידה (נכסים) אחר שנשאת, בין שבאו לידה בירושה, או שניתנו לה במתנה, או שחבלו בה ונתנו לה חלקה בבושתה ופגמה, נקראים נכסי מלוג, והרי הם כאותם שהכניסה לו ולא קבלם באחריות. אבל אם מכרה כתובתה ונדונייתה, אותם הדמים אין הבעל אוכל פירותיהם. וכן אם נתנה מתנה לאחר קודם שנשאת, כדי להבריח מבעלה, אף על פי שאין מתנתה מתנה, אין הבעל אוכל פירות. וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה, ולא ליתנו לאחר, אלא ישאר בידה, ואם תמות ירשנה, והפירות שיוצאין לה ממנה דינם כשאר נכסי מלוג, וימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות".
ומיד בסעיף ח פסק:
"בד"א שאינו אוכל פירות המתנה, כשנתן לה אחר שנשאת. אבל אם נתן לה בעודה ארוסה, כיון שנשאה, זכה במתנה זו כשאר נכסי מלוג, ואוכל פירותיה. ואם מן הנשואין נתאלמנה או נתגרשה שלא מחמת מרדה, נוטלת מתנה זו חוץ מכתובתה".
השו"ע בסעיף ח הביא באותו סעיף את שני סוגי המתנות: זו שהבעל אוכל פירות כשנתן לה בעודה ארוסה, וזו שאינו אוכל כשנתן לה בעודה נשואה, ובסוף הסעיף אומר שאם מרדה המתנה חוזרת, והרבה הבינו שדין זה שהמתנה חוזרת מתייחס לשני סוגי המתנות, גם למתנה שניתנה לאחר הנישואין אותה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ומכאן שהשו"ע לא מחלק וסובר שאף מתנה כזו חלוטה שיכולה למכור, חוזרת.
אולם נראה שלא כך, אלא סעיף ח' הוא ציטוט מהרמ"ה והוא כותב זאת על מתנה לפני הנישואין ושם הבעל אוכל פירות וממילא אז אינה מתנה חלוטה ורק עליה אם מרדה מחזירה, אך מתנה שנתן לאחר הנישואין אותה יכולה למכור לפי הרמ"ה ע"ז לא אומר הרמ"ה שחוזרת וכך מדויק בפנים בלשון הרמ"ה, אלא שהשו"ע למעשה לא פוסק כרמ"ה בכך שמתנה לחוד נחלט לה ויכולה למכור וכן במתנה שנותן לה לאחר הנישואין פוסקים כרא"ש ולא כרמ"ה, ופוסקים שאינה יכולה למכור, אולם היוצא מן הדברים שאם נמצא מתנה חלוטה מהיכ"ת לומר שתחזור? לכן לפי"ז ייצא שאם תהיה היכ"ת של מתנה שהאשה קיבלה ויכולה לעשות עם זה מה שרוצה, אז גם לרשב"א לא יהיה דין החזר מתנות במורדת, ומה שהרשב"א בחי' אמר שגם במתנה לחוד יש החזר, צ"ל שזה מחמת שסבר שמתנה בלחוד שניתנה אינה ניתנה באופן חלוט, נמצא שמחלוקת הראשונים איננה אם מתנה חלוע חוזרת, דכאמור קשה מאד להבין סברת מי שאומר שחוזרת במרד, אלא המח' היא האם אותה מתנה עליה דברו ניתנה באופן חלוט.