--- סוף עמוד 53 ---
בתשובה זו כתב הרשב"א לאחר שהביא את תשובת רבינו האי גאון הרי"ף והר"י מיגאש "וכן בדין". והכריע שאין חילוק בין מתנה שהבעל נותן באחריות וכל שכן ב'מתנה לחוד', שהמתנות הללו חוזרות לבעל בעת מרידתה ודלא כמו שכתב בתשובות הקודמות לחלק בזה, אלא כדבריו בחידושיו .תשובה זו של הרשב"א מהווה סיוע גדול לדברי האבני מילואים לפיהם הרשב"א חזר בו והסכים לדעת רוב הראשונים, רבנו האי גאון, הרי"ף, הר"י מיגאש, הרמב"ן, המאירי ועוד שאישה מורדת מחזירה גם מתנות חלוטות שניתנו לה (שלא כדעת רבנו יונה ואף הרא"ה בחי' לכתובות ס"ג ששיטתם לא הובאה כלל בפוסקים), אלא אם כן הייתה התנאה מפורשת ולפיה לא תחזור אף במקרה של מרידה, התנאה שלדעת הרמ"ה ג"כ לא עוזרת והמתנה חוזרת אף כשקיימת, ושלוש שיטות בעניין.
אך לכאורה נראה שקשה לבנות מחלוקת ראשונים האם מתנה חלוטה לגמרי חוזרת במרידה. ראשית מסברא, מדוע שתחזור אם ניתנה באופן חלוט? (אם נבין שההחזרה מטעם קנס, אתי שפיר). וכן מלשון הרמ"ה בפנים נראה ששיטתו שונה, באמת אף הרמ"ה מסכים שמתנה חלוטה אינה חוזרת שהרי נתן לה באופן מוחלט ומהיכ"ת שתחזור, אלא מחלוקת הראשונים היא האם בנתינת 'מתנה לחוד' אכן נוצרה מציאות כזו של מתנה חלוטה מסוג כזה.
דהנה במאירי בחידושיו למסכת כתובות (דף נ"ד ע"ב) וזה לשונו:
"נהגו מקצת מקומות של ספרד שכותבין לנשותיהן בשעת נישואין מתנה לחוד, וכותבין בה שתהא רשאה ליתנה לכל מי שתרצה או למכרה אפילו בחייו, וכתבו בה גדולי הפוסקים בתשובת שאלה שתנאי ממון הוא וקיים ואף על פי שירושת הבעל כל שהתנה לאחר שנשאה אין תנאי מפקיעו, מתנה שאני, וקצת גאונים כתבו שאין התנאי מועיל כלום בחייו ואם כן איני יודע מה מועילים בה. ויראה לדעתם, שהמתנה אינה נפקעת בכמה דברים שהכתובה נפקעת בהם ועושין אותה בשביל כך שאם עשתה דבר שבשבילו איבדה כתובתה לאי זו סבה תהא המתנה קיימת. וכן יש אומרין שגובה אותה בלא שבועה, ויש חולקים לומר שדינה ככתבה ואינה גובה אלא בשבועה. ומכל מקום, אין ספק שאף המתנה אינה גובה אלא לאחר מיתה ואם נתן לה הבעל קרקע או נכסים במתנה יתבאר במסכתא זו שקנתה ואין הבעל אוכל פירות. ומכאן כתבו קצת מפרשים שהיא יכולה למכור אלא שגדולי צרפת כתבו שאינה יכולה למכרה בחייו ושאם מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות".
מבואר בדבריו שחלקו הראשונים מהם תנאיה ודיניה של מתנה לחוד, האם נחלטה לאשה או לא, ועיין בטור סימן פה שכתב שבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומביא את הרמ"ה שאי"ז כנכסי מילוג ואז יכולה גם למכור ולתת, מתנה שניתנה מהבעל לאשה נחלטת לה, אך הרא"ש שם חולק ואומר שרק פירות אין לו אך לא יכולה למכור.