נמצא שהורי הבעל שנתנו לזוג כסף לצורך רכישת דירה, לפי חילוק החת"ס במבי"ט, הכסף שייך לבעל לבדו כי ניתן לידי שני בני הזוג ולא רק לידי האשה וכמו תש' המבי"ט בסי' פ'. בהנחה שעליה להשיב מתנתה, לדעת הבית-יעקב עליה להשיבה לקרובים שנתנו אותה, ואילו לגר"ש ישראלי לבעל, שהמתנה למעשה ניתנה דרכו, ושכ"ה בפסקי הלכות יד דוד וכך אף הוכיח הגר"ש שפירא זצ"ל בפד"ר יח עמודים 271-282 מדברי מהרי"ו.
הנה באוצר הפוסקים (סימן ע"ז סעיף ב' ס"ק כב' אות יז' – עמוד נט') בשם אגודת אזוב דקדק ממה שהרמ"א (בהגה בסעיף ג') השמיט את דין מתנת קרובי הבעל שנראה שהרמ"א חזר בו מדבריו בדרכ"מ בשם מהרי"ו והביא מהפמ"ג כללי הוראת או"ה אות ט', שהכלל הוא שהלכה שהובאה בדרכי משה והשמיטה הרמ"א בשו"ע, מהשמטה זו משמע דסבר הרמ"א שאינה להלכה. אולם אינני משוכנע כי יש לבנות מדיוק זה שכן הרמ"א בדרכ"מ הביאו ללא חולק ואילו בהגהתו בשו"ע שם בא לומר את דינא דמתיבתא ולכן לא ראה להכניס את דברי מהרי"ו ואין ראיה שחזר בו.
ואף בפסקי הלכות יד דוד לגר"ד מקרלין כתב (פרק י"ד מאישות הלכה ב' אות ל"ו): "וכל המתנות שנתנו לה קרובותיו בעת הנישואין וכל הסבלונות וכו' או אחר כך מחמת התקרבות הנישואין ושמחתה צריכה להחזיר לו".
ומה שאיתא בתשובת הרשב"א שבספר תשובות חכמי פרובינציא סי' ע"ג, שכתב:
"ומיהו בתשובת הריא"ף ורבינו האיי ז"ל נמצא שדנו שאפילו מתנה לחוד דבתר נישואין מפסדה, וכן דעת הרב ר' יוסף הלוי אבן מיגש, ולפי דבריהם איכא
--- סוף עמוד 59 ---
למימר דהתם קמ"ל דאפילו תוספת מפסדת וכ"ש מתנה שנתן לה הוא, אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה. וכן תרץ לדעתם הרמב"ן ז"ל, ומ"מ אכתי משמע במתנה שנתנו לה אחרים לא הפסידה כמו שכתבתי, ומינה בנכסי מלוג בכל כלל לא מפסדא".
וכן מתשובת נוספת של הרשב"א שהובאה בספר כפתור ופרח פרק י':
"אבל הבאה בטענת מאיס עלי אין כופין אותה בכפיית ההכרזה של בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאנוסה היא שלבה אונסה, אבל משהין אותה י"ב חדש שמא יסור המיאוס מלבבה ותתרצה לו, ותוך י"ב חדש לא אבדה מכתובתה כלום. ואם גירש הבעל מרצונו תוך י"ב חדש גובה כל כתובתה שהרי זה גרש מרצונו, והיא לא תפסיד כלום לפי שאנוסה היא, וכן פי' רבינו חננאל ז"ל. ואם המתין עד י"ב חדש ולא חזרה בה הפסידה כתובתה, ותוספת, ונכסי צאן ברזל. ובתשובות רבינו האיי והרי"ף ז"ל שאפילו מה שכתב לה הבעל מתנה לאחר נישואין מפסדת, וכן כתב גם הרב רבי יהוסף הלוי אבן מגאש ז"ל, וכן בדין, שלא כתב לה על דעת שתטול ותצא ותאכל עם איש אחר. ואף הרמב"ן ז"ל כן כתב. ואין הפרש בין שכתב לה מתנה באחריות ובין שלא כתב לה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה. וכל שכן במתנה לחוד שעשה לה בשעת נישואין, שזה בכלל תוספת הוא. אבל נכסי מלוג דידה לא הפסידה, וכן מה שנתנו לה אחרים יראה שלא הפסידה, אלא תטול ותצא".