--- סוף עמוד 61 ---
אומדנת הבעל לאומדנת קרוביו, אך לגרש"י פשוט הדבר, שהבעל נותן לה מתנות באשר היא אשתו ואילו קרוביה באשר היא קרובת משפחתם.
לכאורה חידושו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל קשה, תמוה שחילוק כ"כ מהותי השכיח למעשה לא נזכר אף ברמז בדברי מהרי"ו, נהפוך הוא, תשובת מהרי"ו שעסקה בזוג הנשוי שנים לא מעטות, דמן הסתם, היו להם ילדים, ובכ"ז פסק החזרת מתנות. גם חילוקי האומדנות בין הבעל לקרוביו, כפי שהשיג הגריש"א קשים לקביעת מסמרות, וכי לא יתכן שעיקר מעייני הבעל נתונים לילדיו או שעיקר מעייני הקרובים נתונים לבעל? וכי נצטרך לבדוק עד כמה באמת הילדים נותרו בתוך המשפחה למעשה ולא ניתקו קשר עם אביהם או קרוביהם?
עוד חידש הגריש"א (ושוב, הגר"ש ישראלי חלק עליו גם בעניין זה) כי גם המהרי"ו דיבר רק על מתנות הניתנות בעת הנישואין או סמוך להן. אולם אם נותנים חמש עשרה שנה מאוחר יותר ללא תנאים ברור שזו כמתנה שקיבלה מאדם אחר ויודה שא"א להוציא מידה. ושכ"מ בב"ש שבהביאו את מהרי"ו כתב "בעת הנישואין". לכאורה יש לעיין בדקדוקו של הגריש"א שכן הבית שמואל בסימן עז' ס"ק ט' כן כתב "בשעת הנישואין או אחר כך" ולא חילק כמה זמן אחר כך. ולכן אף שבקיצור דיני מורד ומורדת כתב "וכל מה שהוא של בעלה, צריכה להחזיר אפילו מתנות שנתנו לה קרוביו בעת הנישואין" נצטרך לחלק בין מושג "שעת הנישואין" בה נקט בס"ק ט' והכוונה לשעה שבה נישאים, לבין מושג "עת הנישואין" שהכוונה כל משך היותם נשואים, וממילא אזלא לה הדיוק מהב"ש.
י"א. האם האומדנות ישתנו לפי הדורות
כתב בספר ערוך השולחן חו"מ סי' צ"ז סעי' ל:
"ובגדי שבת ויו"ט יש מחלוקת אם הם דומין לבגדי חול או לכלי כסף וזהב, ויראה לי לפי מנהג מדינתינו שדומים לבגדי חול. שרוב בני אדם מקנין הבגדים אף היותר יקרים לנשיהם ובניהם ובנותיהם לחלוטין, וכן התכשיטין שנושאת על גופה כמו נזמים וטבעות ונזמי האוזן ומרגליות שעל צוארה מקנה לאשתו במתנה גמורה. וכשקנה אותן בעדה, הוה כהקנה לה במתנה גמורה, ואין בע"ח גובה מהן אף לאחר מיתת הבעל כיון שהן שלה ושל בניה".
ערוה"ש לא התווכח על האומדנות שכתבו הראשונים ביחס לדורותיהם אלא שסבר שהמנהג רווח להקנות לאשתו ולבנותיו את תכשיטיהן, ועל כן אינן חוזרות לבעל עם הגירושין. סברתו היא שלמד שמכיוון שדין החזר התכשיטים יסודו בהערכת אומדנת הבעל הנותן הרי שהדבר מסור לחכמי כל דור להעריך את מנהג מדינתם ביחס לנתינת מתנות והוא מצא לנכון לסייג מנהג זה רק על תכשיטין 'שנושאת על גופה', כפי עדותו על המנהג, ולא כמנהג גורף בכל תכשיטין שברשותה.