לכאורה כיום נראה המנהג שלא לקחת מתנה בכלל, ובייחוד כאשר נחקק חוק המתנות ולפיו המתנה חלוטה, הרי שי"ל שדעת הנותן הוא כמו שהחוק באותה מדינה. וכמו"כ חוק יחסי ממון המטמיע נכסים שברכוש משותף אף בכספי ירושה שקיבל אחד הצדדים וכד', מוסיף משקל לאמוד כך את דעת הנותן, למרות שהחוק מאפשר החרגות כאלו ואחרות, מ"מ הם היוצאים מן הכלל.
מכיוון שלרוב הדעות דין החזרת מתנות יסודו באומדנא וסברא, וראינו עד כמה שאלות האומדנא מורכבות מסתעפות ותלויות בגורמים רבים, אותם העלו הפוסקים, הרי שיתכן שכיום נחלש כוחה של האומדנא המופיעה בדברי הגאונים, ולכן יש לסייג מאד את היכולת ליטול מתנה שכבר בידי המוחזק ולנהוג בה במשורה.
--- סוף עמוד 62 ---
י"ב. מסקנה
דין החזר מתנות במורדת הוא "מקרא מועט והלכות מרובות", חלקן של ההלכות בהיותן מבוססות על אומדנות הלב תלויות הם לעיתים על חוט-השערה. רבוי הספקות וספקי הספקות שהעלנו מקשה מאד על הרוצה להוציא מאחיזת האשה ומוחזקותה במתנה.
לכן נלע"ד כי ישנו ספק גדול אם נוכל להוציא מהאשה מתנתה בשל שיטת הרמ"ה שבטור, וכהסבר הגר"ח צימבליסט קודם חזרה שמגובה ברשב"א וב"ראש פינה". כמו"כ כבר הרחבתי בפס"ד אחרים כי הפסד תוספת כתובה ע"י מרידת האשה הינו רק באופן שבעלה התנגד לגרושין ועשה מאמצים רבים לשלו"ב, ולא כשהסכים לתביעתה ללא התנגדות, דבר שאיני משוכנע שקרה כאן, וממילא גם לפי הסברו האחרון של הגר"ח צימבליסט לא אוכל כאן להפסידה. מ"מ לא רק על עניין זה אני מסתמך אלא חזי לאיצטרופי. כמו"כ, היכולת לדמות החזרת מתנת דירה להחזרת תכשיטים, כך שלשם ההחזרה לא נצטרך להגיע לדין מורדת, קשה מאד בעיניי, וגם אם לא אגיע לכלל וודאי שדין מתנה רגילה יש לה בשל הרישום בטאבו שהיה דבר בלתי נצרך לשם העמדת מדור לאשה, מ"מ מכלל ספק לא יצאנו ושוב לא נוכל להוציא מהאשה המוחזקת. כמו"כ רישום בטאבו יש לראותו כמתנה חלוטה, כזו שאף אם היו נותנים עליה שם מורדת לא הייתה צריכה להשיבה.
כמו"כ עומדת לה פסיקת הגריש"א שאף אם יש להחזיר את המתנה, יש להחזיר רק את הכסף שניתן בשעתו ולא את הדירה עצמה. ונראה שאף שדעת רוב דייני ישראל לפסוק כך, מ"מ מידי ספק לא יצאנו. כמו"כ נראה שיש לחלק בין מצב בו הכסף ניתן עבור הדירה כולה לבין כשניתן עבור חלק מהדירה (אצלנו לחצי דירה), כאשר התשלום הינו תשלום חלקי של הדירה ולא תשלום כל הדירה יותר קל לקבל סברא זו, דקשה לומר שנתן אחוזים בדירה ויותר פשוט להגדיר שנתן כסף, דמסתבר שכו"ע יודו שאם נתן לה סכום פעוט באופן יחסי, למשל 5% מערך הדירה לא נגדיר שנתן לה חלק בדירה אלא נגדיר שנתן לה כסף לכן נראה שאף אם לא נקבל את עמדת הרב אלישיב ביחס לתשלום ערך הדירה כולה מ"מ כאשר שילם סכום חלקי מהדירה ניתן יותר להבין את עמדתו ולומר שנתן לא חלקיות בדירה אלא נתן סכום כסף וממילא נפ"מ כשמחיר הדירה עלה.