בנוסף, דין חיוב החזרת מתנות כאשר ניתנו ע"י הקרובים ולא ע"י הבעל אינו מוחלט, חלוקים בזה גדולי הדיינים ויתכן ואולי אף הראשונים, שוב קשה להוציא מיד המוחזקת. כמו"כ במקרה שלפנינו נולדו ילדים, דבר שלדעת חלק מגדולי הדיינים שומט את הקרקע מהלכה זו בקרובים, כמו"כ המתנה ניתנה שלא בשנת החתונה, אלא רק שש שנים לאחריה, דבר השומט את הקרקע מהלכה זו בקרובים לדעת גדולי הדיינים האחרים.
ובכלל, כיון שלעולם של אומדנות נכנסנו יתכן וכיום הרגילות והאומדנא אינה להחזיר מתנה, בייחוד שישנו חוק מתנות, ובנוסף לכך חוק יחסי-ממון המטמיע נכסים רבים שבאו מצד אחד והכל ניתן על דעת זו.
יפה כוחם של דברי הגר"ח צימבליסט שהבאנו במהלך הדברים, לאחר כל הספיקות וספיקי ספיקות שהעלנו: "כי אפילו אם לא נקבע מסמרות בסברא זו הרי כבר אמרנו בריש דברינו שהאשה נחשבת למוחזקת במה שרשום על שמה, ואם יש אפילו ספק בנדון הרי מספיקא לא מפקינן מן המוחזק".
אעיר, כי ביחס למתנת ה-100,000ש"ח שניתנה מהבעל עצמו לצורך רכישת הדירה, אף כי לא עומדים כל הספקות שביחס למתנת הוריו מ"מ די במסופק גם ביחס אליה כדי להותירה ברשות האשה המוחזקת.
--- סוף עמוד 63 ---
לכן: סכום המתנות שקיבלה האשה במהלך רכישת הדירה: חצי מ-500,000 ש"ח שנתנו הורי האיש, וחצי מ-100,000 ש"ח שנתן הבעל מכספי הפיצויים, יישארו ברשות האשה ויתורגמו לחלק היחסי בדירה בכפ"ס כפי שעת קנייתה.
אלא, שכל זה היה נכון לו לא היה נערך איזון משאבים בין הצדדים, אולם משנעשה איזון, הרי שיש לפנינו נידון אחד גלובלי המחשב בתוכו את כל המרכיבים הממוניים ותפיסתו של האיש בממונו גוזרת על החשבון הסופי ולא ניתן לנתק את שאלת המתנות ממכלול העניינים הממוניים שבין בני זוג. יתרה מכך, אופיו של הסדר איזון המשאבים לפיו נשמרות הזכויות הממוניות של כל צד על רכושו במהלך חיי הנישואין ללא יצירת מוחזקות כלשהיא על נכסי השני מאפשרת ביתר-שאת לראות את נידון המתנות כאחד עם נידון שאר הזכויות ובשל כך הבעל מוחזק ב124,000 ₪ אותם יש צורך לקזז.
הרב פנחס מונדשיין – דיין
הרב שניאור פרדס – אב"ד:
הפסד מתנות במורדת מטעם אומדנא ולא מטעם קנס
חברי הגר"פ מונדשיין באר את שיטת הרמ"ה בטור בסי' פ"ה כי הפסד מתנות קשור בהפסד הכתובה. לאחר שכתבו על האשה אגרת מרד והיא הוגדרה כמורדת עד שמפסידה את כתובתה, רק אז תפסיד את מתנותיה. טעמו של הרמ"ה הוא כי גם הפסד המתנה הינו מטעם "קנס" ואמצעי התראה להשבת האשה לביתה לשלום בית.