לפני כבוד השופט רחמים כהן
תובע פרופ' אמיר חצרוני
ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן קלינגר
נגד
נתבעת פייסבוק אירלנד ( Facebook Ireland Limited) ע"י ב"כ עוה"ד יעקב שרביט, שי כגן ומעין שגיא
פסק דין
התובע ניהל חשבון על גבי פלטפורמת הרשת החברתית "פייסבוק", שמנהלת הנתבעת (להלן - חשבון פייסבוק או החשבון). התובע פרסם בחשבון הפייסבוק שלו תכנים שונים ובכלל זה תכנים אשר לגביהם קיבלה הנתבעת דיווחים ותלונות ממשתמשי פייסבוק. בעקבות אותם דיווחים ותלונות, ביום 23.04.2018, חסמה הנתבעת את חשבון הפייסבוק של התובע.
עניינה של תובענה זו בטענת התובע, שחסימת החשבון נעשתה שלא כדין. התובע עותר להשבת החשבון על כל תכניו ולתשלום בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל חסימת החשבון.
הפרסומים והתכנים שבמחלוקת
חסימת חשבון הפייסבוק של התובע נעשתה על רקע תכנים שונים שפרסם התובע בחשבון (להלן – פוסטים) ואשר, לטענת הנתבעת, מפרים את תנאי השימוש וכללי הקהילה של פייסבוק. להלן מספר דוגמאות מבין התכנים האמורים:
בפוסט מיום 28.12.2017, הכולל סרטון וידאו, ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
״...התמקדתי במאבק עם הפמי-נאציות. בשנים האחרונות קצת ירדתי מהן, גם כי יש זונות גדולות יותר כמו המתנחלים והחרדים... מעולם לא יצא לי לדבר עם מתנחל שהוא בן אדם ולא כובש אכזר. חוץ מזה, גם לא הכי מתאים לי להזדהות עם גברים דוסים שמטרידים מינית...״ (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמי 140, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 13.3.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"את המחלוקת על גורלם של הכושו-נים מאפריקה שהתנחלו בדרום תל אביב אסור לראות כוויכוח מוסרי, כי מה שעומד על הפרק זה לא מוסר אלא כינים ועגבת... מהצד השני עומד רוב הציבור הישראלי, אנשים שאולי מצביעים לליכוד ולא מאמינים בפסיכומטרי... אנשים כאלה מעדיפים באופן טבעי שהכינים והעגבת והאריתראים יישארו באפריקה - כי זה מקומם הטבעי. הם לא רוצים לראות את הדרום היפהפה של העיר העברית הלבנה הראשונה הופך לבירה בלתי מוכרת של כינים שחורות. זה מקרה נדיר שבו אני הולך עם הרוב הציוני - כי הרוב צודק... לא הייתי רוצה כינים בשיער מוש כמו שלי, אפילו אם האלטרנטיבה היא שכמה כושו-נים ימותו מרעב ביבשת השחורה...״ (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 215 , הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 13.3.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
״אחרי שחמישה (!!) פוסטים שלי צונזרו ביום אחד - הגיע הזמן לומר את הברור מכל: כו-שי מאריתאירה איננו זהה ליהודי מפולניה: לא בצבע, לא באוכל, וגם לא בכינים. זה כמובן לא אומר שהכו-שי איננו בחור נחמד כשהוא לא רעב לבננה, או שאין לו פוטנציאל לסיים בהצלחה תואר ראשון בלי פסיכומטרי במכללת סמי שום כלום, אבל זה כן אומר שמקומו באפריקה עם אחיו הכו-שים. הוא איננו זכאי לדרכון בורדו יוקרתי, ואפילו מדרום תל אביב צריך וכדאי לגרש אותו חזרה למולדתו. אילו הייתי במקומו, הייתי שמח אם היו מרססים אותי ב-DDT לפני שמעלים אותי על הרפסודה כדי למנוע גזזת, אבל זו כבר החלטה של הכו-שי..."(נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמי 148, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 26.3.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"...אני מבקש ממר צוקרברג, מכל עובדי פייסבוק ישראל, פייסבוק אירלנד ואפילו פייסבוק איי הבתולה - סליחה על שפה ושם כתבתי את האמת על הדמיון בין עדות המזרח לשימפנזים... על נשים ממצעד השרמוטות שאין להן מה לקנות בקסטרו ואפילו אינסטלטורים עם חריץ מסרבים לעשות להן טובה, על מתנחלים כובשים וחיילים רוצחים, על הומואים שמתעקשים להיכנס מאחור גם כשפנוי מקדימה, ועל עוד מגזרים נקלים ואוטיסטים עם צרכים מיוחדים שמקומם במקרה הטוב בבית הקברות. אתם מחקתם אותי בצדק, וצינזרתם פוסטים שלי כדת וכדין. אני רוצה לומר לכם תודה מעומק הלב שלימדתם אותי לקח. רק בזכותכם הבנתי שחופש ביטוי זו לא הזכות לומר בקול רם מה שאני חושב אלא החובה ללחוש את מה שנעים לשמוע..." (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 136, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 27.3.2018, הכולל סרטון וידאו, ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"... אני רוצה להודות שוב למרק צוקרברג ולכל עובדי פייסבוק... שעושים לילות כימים במחיקת פוסטים שלי בעקבות הלשנות של יהו-דו-נים - חלקם כאלה שהיטלר לא הגיע אליהם כי הם גרו באפריקה והוא עבד באירופה וחלקם כאלה שהוא פשוט פיספס, כי גם מכונה גרמנית משוכללת מפספסת פה ושם. בסרטון שצונזר אני משרטט את חזוני לישראל לבנה כמו שלג - ללא כו-שו-נים, ללא ציח- צ'חים, ובכלל בלי אנשים שלא עברו בהצלחה ריסוס יעיל נגד גזזת..." (נספח5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 144, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 1.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"... אבל לשם שינוי אני רוצה לדבר דווקא על הבעיות של גרמניה בפרט ואירופה בכלל. בכל ביקור שלי בברלין אני רואה פחות לבן ויותר שחור. כאירופאי גאה, אני מתבייש שאנחנו נותנים לשחור הזה להיכנס. למרות שמקומי הטבעי באפריקה על העץ או ברפסודה בים...כל כך לזהות אותן. ובכל זאת לא מגרשים אותן לארצן. כואב הלב שהעם הגרמני המפואר, שלימד את העולם איך עושים סלקציה, נתקע עם סוג ב. דווקא בתחום הזה יש לגרמנים מה ללמוד מאיתנו. אבל חבל שאנחנו מסתפקים בגירוש אריתראים ונותנים דירות עמידר משופצות עם ריצוף דמוי גרניט פורצלן לאתיופים..."(נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 183, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 5.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"למה אשכנזים לבנים בריאים בגופם תורמים פתאום לקרן החדשה לישראל? ברור שמדובר במעשה לא רציונלי, כי הכסף ילך ל'פליטים' שחומים חסרי בית שסובלים מסיפיליס וגם מפסוריאזיס. הטעות היא שאנחנו מייחסים לאדם בכלל ולאשכנזי הלבן בפרט - יותר מדי רציונאליות, אם היינו אשכנזים רציונאליים, לא היינו מביאים ממרוקו על חשבוננו את כפויי הטובה..., אם היינו רציונאליים - היינו אומרים כן לאינקוויזיציה עוד במאה ה-15 והיום היינו גרים בסתלבט בטירה בארוקית..., אני אדם רציונאלי, אבל לא כל האשכנזים רציונאליים כמוני...״(נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמי 161, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 9.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"...פייגלה שהעיד על עצמו ככזה )כי הוא הבין שאפילו ילדים מרוקאים טעוני טיפוח מירוחם רואים מרחוק שהוא מתרומם( דרש וקיבל הנחה של לא מפחות מ- 20%..." (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 134, הדגשה הוספה).
בפוסט מיום 14.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"לכבוד יום העצמאות המתקרב אני מתחיל בסדרת פוסטים על ישראלים אמיצים שהצליחו כנגד הסיכויים להפוך לימונים ללימונדה. הראשון בסדרה הוא חברי התימני אלון. כבר המוצא מלמד על נקודת הפתיחה הנמוכה. ההמשך לא היה טוב יותר. אלון גדל בעיר הפיתוח המכוערת יהוד...רק כששירת ביחידה מובחרת בצבא הכיבוש נפל לו האסימון, והוא הבין שרק פרענקים עם שכל ברגל כמו אלאור עזריה מגיעים לאורגזמה מלהרוג ערבים ושאין מצב שאשכנזי תרבותי שמנגן כינור ומדבר גרמנית שוטפת יאמץ מרצונו תימני שדופק על פחים ומגמגם באנגלית - וזה עוד לפני שמדברים על הצבע הבעייתי...אלון הבין סוף סוף שהדרך הנכונה בחיים זה להתבולל ו״לתפוס אירופה״ - אבל איך "תופסים אירופה" כשהדרכון הזר הכי יוקרתי שאתה יכול לקבל הוא דרכון תימני? התשובה היא כמובן פרויקט תגלית. אני מעריך את אלון בגלל שהוא לא מחמיץ בדל הזדמנות להתחיל עם בחורות מתגלית - אפילו אם אין להן מה לקנות בקסטרו. אמנם הוא עדיין לא הצליח להשחיל אירופה... בתמונה: אני ואלון בכותל. ברקע כוסיות שוות מתגלית." (נספח 5 לתצהיר הנתבעת, בעמ' 132, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 17.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"ישנן ערי פיתוח גרועות יותר ומזעזעות פחות, אבל קרית מלאכי יש רק אחת. אני מדבר כמובן על בירת האדולן של ישראל, שקיבצה אליה נרקומנים, אלכוהוליסטים, חבד״ניקים ועברייני מין מכל רחבי העולם השלישי: מרוקו, הודו, פרס, גרוזיה, קווקז, וכמובן גם אתיופיה... בקרית מלאכי אפשר למצוא המון מעצבי שיער איכותיים בזכות האתיופים שחזקים בצמות. אגב, האפרו מבלבל וגם אני כמעט התקשרתי למשטרת ההגירה לדווח שראיתי כו-שים שברחו ממתקן סהרונים מסתובבים חופשי... אבל אלו כמובן כו-שים טובים עם סבתא יהודיה. לכן, במקום להעלות אותם על רפסודה נותנים להם כסף לדירת עמידר והם מבזבזים את הכסף על וודקה ונערות ליווי - כמנהג אבותיהם מימים ימימה... אפשר לסכם ולומר שאם אשקלון מייצגת את הפשטות והתמימות, ולאשדוד יש טעם של בריונות, קרית מלאכי היא סתם מזבלה אנושית מהסוג שאפשר למצוא
בכמויות בבנגלדש. בכל זאת, אפילו אם נולדתם בקרית מלאכי למשפחה מרובת ילדים שלא מאמינה בפסיכומטרי עם אבא מוסכניק בחובות ואמא עקרת בית אישה מוכה - לא הכל אבוד... למי שתוהה לאן נעלמו הפוסטים שלי על אשדוד ואשקלון - התשובה היא שבפייסבוק לא שמים לב אם התלונות על ׳גזענות׳ מגיעות מקופים בוגרי מכללה או מבני אדם, כי הפערים באמת קטנים ובזמן האחרון יש מגמה של התחשבות בחיות.״ (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמי 156, הדגשות הוספו).
בפוסט מיום 22.4.2018 ניתן למצוא את התכנים והביטויים הבאים:
"... היא שמאלנית יפת נפש שמרחמת על יצורים שחורים מסוכנים שמקומם הטבעי באפריקה על העץ. אני נגעל מאנשים כמוה, שלא מבינים ששחורים עם כינים זה מפגע בריאותי..." (נספח 5 לתצהיר הנתבעת בעמ' 150).
לצד הפוסטים האמורים, התובע פרסם פוסטים נוספים המכילים תוכן דומה. עניינה של התובענה בכ- 69 פוסטים שהתובע פרסם ואשר בגינם החליטה הנתבעת לחסום את חשבונו של התובע. אין מחלוקת, כי התובע פרסם את הפוסטים. המחלוקת היא באשר למהותם וטיבם של הפוסטים, ובשאלה - האם חסימת החשבון על ידי הנתבעת בשל אותם פוסטים הייתה כדין אם לאו.
תמצית טענות התובע
הנתבעת חסמה את חשבון הפייסבוק של התובע מבלי שנתנה לו התראה מראש, מבלי שסיפקה לו מענה לשאלה, מדוע עשתה כן, מבלי שנתנה לו הזדמנות ראויה לתקן את דרכיו ואף מבלי שנתנה לו אפשרות בפועל לערער על החלטה זו.
כאשר הנתבעת סבורה, כי פרסום מסוים אינו לרוחה מטעמים אשר מוסווים כ"הגנה על משתמשי הפלטפורמה" או כאשר האלגוריתם שלה מזהה מילים חוקיות לחלוטין אך בעלות אוריינטציה שאינה politically correct כגון "כושי" היא פשוט חוסמת את המשתמשים שלה, בין אם לזמן קצוב, קצר ובין אם לנצח.
חופש ביטוי נבחן, כידוע, ביכולת להכיל אמירות שנויות במחלוקת ובמיוחד בגוף כמו פייסבוק, שחולש על שוק הדעות כמונופול. הנתבעת היא בגדר "לוח מודעות" ותו לא; אין לה כל סמכות לתפקד כצנזור אידיאולוגי חד צדדי.
לטענת התובע, הוא כלל לא הפר את תנאי השימוש וכללי הקהילה של פייסבוק. התובע מציג את דעותיו בחשבון הפייסבוק כדמות סאטירית, הומוריסטית בעלת עמדות שנויות במחלוקת. הנתבעת לא טרחה לשקול, האם מדובר בהומור וסאטירה ומחקה לתובע פוסטים שונים שפרסם בחשבונו. לאחר מספר מחיקות, וללא שהיא מבהירה לו מה היו התכנים שנמחקו ומה הייתה סיבת המחיקה, הנתבעת פשוט החליטה לחסום את חשבון התובע ולסיים את ההתקשרות החוזית עימו.
בהתחשב בכך, שהנתבעת היא זו שקובעת את כללי ההתקשרות החוזית, הנתבעת התנהלה שלא בתום לב ומתוך רצון לסכל את החזרת החשבון של התובע, בכל אמצעי אפשרי. לטענת התובע, הנתבעת סיימה את ההתקשרות החוזית ללא התראה מראש וללא שהתובע הפר את ההסכם, ולכל הפחות, לא ביצע הפרה יסודית שאינה ניתנת לתיקון. מלבד עילת התביעה החוזית, התנהלות הנתבעת מקימה לתובע עילות תביעה נוספות שעניינן בעוולות של הפרת זכויות יוצרים, עוולה לפי חוק המחשבים, וכן עוולה של עשיית עושר ולא במשפט.
התובע מבקש את השבת חשבון הפייסבוק שלו ופרטים אודות המידע שגרם לחסימתו. מטרתה המוצהרת של התובענה היא "לאתר את בני העוולה שגרמו לאבדן החשבון, ככל הנראה מתוך נקמנות אישית או עוינות אידאולוגית, ולחייבם לתת את הדין". לטענתו, גם אם הפר את תנאי השימוש וכללי הקהילה של פייסבוק ואף אם ההתראה שנתנה לו הנתבעת )לטענתה( הייתה כדין, "ההרחקה למשך שנתיים הייתה, ללא כל ספק, עונש מספיק עבור התנהגות שלא הייתה לטעמה של הנתבעת, בין אם התנהגות זו הייתה כדין ובין אם לאו." )דברי פתיחה בסיכומי התובע(. התובע מוסיף, כי גם אם בית המשפט יפסוק כי הייתה הפרה מצידו ואין זה ראוי להשיב לו את הגישה לחשבון, הרי שההגינות הבסיסית המתחייבת, היא להעביר עותק מכל החומרים של התובע לידיו.
נוסף על כך, התובע תובע את נזקיו עקב חסימת החשבון וזאת בגין: אובדן הזמן שהשקיע בניהול ותחזוקת חשבון הפייסבוק שלו; הרווחים שהצמיחה הנתבעת כתוצאה מהשימוש בתוכן שהתובע יצר; הרווחים שהצמיחה הנתבעת כתוצאה מהשימוש בשמו של התובע, דמותו וכינויו; הנזק שנגרם לתובע "מאובדן הבמה העתידי", והקטנת החשיפה שלו לציבור אוהדיו המוצהר; אובדן יכולתו של התובע להגיב על מעשי עוולה של אחרים.
תמצית טענות הנתבעת
פייסבוק היא רשת חברתית המאפשרת לאנשים להתחבר ולשתף מידע עם חבריהם ובני משפחה. מטרת פייסבוק היא לתת בידי אנשים את הכוח לבנות קהילה ובסופו של דבר לקרב את העולם יחדיו באמצעות שירותי הפלטפורמה. פייסבוק היא מקום המעודד ביטוי עצמי, חיבור ושיתוף. באותה עת, פייסבוק היא מקום בו אנשים יכולים וצריכים להרגיש רצויים ובטוחים. זו הסיבה שבגינה קיימים תנאי שימוש וכללים כנגד בריונות, הטרדה, איומים וכפי שרלוונטי במיוחד לתביעה דנן - ביטויי שנאה.
כתנאי לשימוש בשירותי פייסבוק כל המשתמשים מסכימים לתנאי השימוש, אשר מהווים הסכם מחייב בין הנתבעת ובין המשתמשים (Statement of Rights and Responsibilities, להלן -SRR). נוסף לתנאי השימוש, כללי הקהילה, הנזכרים מפורשות ב-SRR, קובעים באופן ברור מה המשתמשים רשאים ומה הם אינם רשאים לשתף בפייסבוק, לרבות סוגים של קטגוריות תוכן אסורות (להלן יחד - מדיניות פייסבוק).
למרות שמדיניות פייסבוק מתירה לאנשים לדון ברעיונות שנויים במחלוקת, לבקר ואף לגנות, מוסדות דת או מפלגות פוליטיות, פייסבוק מציבה את הגבול כאשר המוקד עובר ליחידים או לקבוצות של אנשים. פייסבוק אינה מתירה מתקפות ישירות בהתבסס על מאפיינים מוגנים כגון גזע, מוצא אתני, מוצא לאומי, שיוך דתי, נטייה מינית, מין, זהות מגדרית, ונכויות או מחלות קשות. סוג זה של "דברי שטנה" (Hate Speech) אינו מותר משום שהוא יוצר סביבה של הפחדה ואי-הכלה - ובמקרים מסוימים מעודד אלימות ממשית בעולם האמיתי.