"מאז אמצע העשור הקודם, ועד לסגירת חשבון הפייסבוק שלי, פרסמתי בצורה קבועה טורי דעה בכלי התקשורת, באתר YNET ,NRG, מעריב, מידה, הארץ, ועוד. לצד מאמרים על מדיה כתבתי לא אחת בנושאים כלליים ופוליטיים והבעתי עמדות שנויות במחלוקת כגון עידוד גירושין בין הורים לילדיהם, תמיכה בירידה מהארץ, ומאמרים בשבח יחסים פתוחים (פוליאמוריה)... מטרתי ברשת החברתית הייתה ברורה: אני ידעתי לזהות את ההשפעה הניכרת שתקום באמצעות הרשת, וביקשתי לפרסם שם את הגיגי, להכיר אנשים בעלי תחומי עניין נוספים, ולהשפיע על שיח היום הציבורי. אני הערכתי מבעוד מועד שאושיות רשת כמוני שיקדימו להצטרף ויאספו עוקבים רבים יוכלו להשתמש במעמדם על מנת להשיג הון כלכלי, פוליטי וחברתי, כפי שעשיתי. לצורך כך, הסכמתי
לסעיפים דרקוניים בתנאי השירות של הנתבעת, אשר כללו את זכותה להשתמש בהגיגי ללא תמורה לתקופת ההסכם. עוד סיפקתי, לתקופת ההסכם, את הזכות והרשות להפיץ את הגיגי, שהם יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ולהשתמש בשמו, דמותו וכינויו לצרכי עשיית ריווח, וזאת מתוך הבנה כי מערכת יחסים ארוכת טווח כזו תועיל לשני הצדדים. וכיצד תועיל מערכת היחסים? אני הנחתי כי יצירת פנתיאון המכיל את כלל יצירותי, הגיגי וכן המאפשרת לי גישה בלתי אמצעית לקהל רב הן כאלו שמציגים יחסי שותפות, גם אם לא נתכוננה שותפות רשמית: הנתבעת תרוויח מפרסומי על ידי מכירת פרסומות, ומנגד תיתן לי במה להציג את עמדותי. זו הייתה מערכת היחסים המקזזת בין הצדדים; הרווח שהצמיחה הנתבעת מהצגת פרסומות לצד פרסומי היה משמעותי לאור הפרסומים הרבים בתקשורת על פוסטים שלי עם קישורים לנתבעת, ומנגד אני קיבלתי את האפשרות לפרסם דעות חוקיות, אך שאינן מקובלות.
...
החסימות וההסרות התדירות של פרסומי נבעו ככל הנראה עקב אלפי הקריאות ברשת להחרים אותי עקב דעותי.
...
אני האמנתי כי מפגשים בלתי אמצעיים עם תומכי ימין מתלהמים נטולי השכלה מהפריפריה יוכלו לשכנע את האנשים הללו כי מקומם לא בישראל, ואז מטרותי הפוליטיות להפוך את ישראל למדינה בסגנון אירופאי נטולת ציונות ויהדות יוכלו להתגשם. גם אם אני נאיבי, ברור כי זו מטרה לגיטימית ואין שום הצדקה לחסום אותי." (סעיפים 2, 4, 9 לתצהיר התובע, הדגשות הוספו).
התובע, אינו יכול לטעון מצד אחד, שדבריו סאטיריים ומצד שני לטעון, שהוא מבקש להציג עמדות אידיאולוגיות - וכל זאת באופן אשר יעמוד בקנה אחד עם מדיניותה של פייסבוק.