עוד נקבע, שהמערערת לא זכאית לעיין במסמכי החברה לפי סעיף 286 לפקודת החברות, לפיו "לאחר מתן צו לפירוק בידי בית המשפט רשאי בית המשפט להורות על מתן אפשרות לנושים ולמשתתפים לעיין בפנקסי החברה שבהחזקתה ככל שייראה לצודק, והם יהיו רשאים לעיין לפי הוראה כאמור ולא בנוסף עליה ולא בדרך שונה". נקבע כי הסעיף מאפשר רק לנושים ומשתתפים לעיין בצמצום בפנקסי החברה, לפי הנחיות בית המשפט בלבד, בעוד שהמערערת לא הגישה תביעת חוב נגד החברה ואינה נושה שלה.
בית המשפט הפנה לסעיף 267 לפקודת החברות, הקובע כי "משניתן צו פירוק, או שנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה שלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שנקבעו". נקבע, כי משהגישה המערערת את התביעה נגד החברה לבית המשפט בקנדה והמשיכה לנהלה מבלי שקיבלה רשות מבית משפט קמא – הרי שפעלה בניגוד לדין בישראל, ולכן אין לה מעמד לעתור לסעדים בתיק הפירוק. מאחר שהמערערת ידעה שהחברה בפירוק חסרת כל, לרבות אמצעים להתגונן, הרי שהותרתה כצד להליך בקנדה מותירה את הרושם שהדבר נעשה רק כדי לנסות ולקבל גישה למסמכים שבמחשביה.
עוד נקבע שבנוסף לחיסיון הספציפי שחל על גופים חדלי פירעון, חל גם חיסיון כללי מכוח סעיף 23ב לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות), הקובע שלגוף ציבורי – ובענייננו, המשיבים – אסור למסור מידע, "זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה".
9. בית המשפט בחן אם בקשת העיון הולמת את סעיף 8(א) לחוק העזרה המשפטית, הקובע כי "פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, תיעשה בדרך שנעשית פעולה מסוגה בישראל, ויחולו עליה הוראות הדין החלות בישראל על פעולה מסוגה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או על פיו". נקבע כי הפעולה המבוקשת אינה עולה בקנה אחד עם הדרך שבה נעשית פעולה מהסוג המבוקש בישראל.
נקבע כי המערערת חסרה בסיס עובדתי ומשפטי לסעד המבוקש, שהוא קיצוני וחריג ודומה יותר לצו "אנטון פילר" מאשר לצו לגילוי ועיון במסמכים. זאת, באשר מתבקש לתפוס את כל מסמכי החברה, מבלי שהמערערת יודעת מה תוכנם ואם בכלל קיימים מסמכים רלוונטיים להליך שבקנדה, כשרק לאחר עיון מקיף בחומרים שבמחשבים הרבים של החברה ניתן יהיה לבחון את הרלוונטיות שלהם.
כמו כן, נקבע כי בקשת העיון אינה הולמת את תקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), שמסדירות את סוגיות הגילוי והעיון, וגם לא הולמת את ההלכות שנקבעו בעניינן. ראשית, נקבע שהבקשה אינה עומדת בתנאי לפיו הגילוי מתבקש ביחס למסמכים הנוגעים "לעניין שבנדון", שכן בעוד שהעיון מתבקש במסגרת הליך הפירוק, הרי שהמסמכים דרושים להליך אחר, כשהמערערת משתמשת בחברה כמכשיר לאיסוף ראיות נגד צדדים אחרים. הודגש כי בניגוד להלכות בנושא, המערערת לא הצביעה על מסמכים מסוימים או סוג מסוים של מסמכים שמתבקש לגלות, וכי אין להיעתר ל"מסע דיג" שנועד לאסוף ראיות לצורך משפט אחר.