עוד נקבע, בין היתר, כי קרוב לוודאי שבמחשבי החברה מצוי חומר פרטי וחסוי ביחס ללקוחותיה – מעבר לחומר הנוגע לקטליסט, שלטענת המערערת הסכימה לחשוף מידע שמצוי במחשביה – שזכאים לטעון בפני בית המשפט, אך המערערת לא צירפה אותם או הציגה עמדתם; כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שהמידע המבוקש נחוץ באופן המצדיק פגיעה בצדדים שלישיים; כי ככל שקיימים מסמכים הקשורים בקטליסט, יש להניח שאלה מצויים גם בידיה; וכי היעתרות לבקשה תחייב את החברה שבפירוק לבחון את כל מסמכיה ולהשקיע משאבים שאין ברשותה, באופן שיכביד על המשיבים.
10. מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש לצד בקשה למתן סעד זמני האוסר על כל שינוי במחשבי החברה שבפירוק וכל פגיעה במידע שבהם עד להכרעה בערעור. בהחלטתה מיום 4.8.2020 קיבלה השופטת ברק-ארז את הבקשה, בכפוף להפקדת 300,000 ₪, וקבעה כי מדובר ב"מקרה 'קלאסי' שבו החלטה שלא להורות על מתן סעד זמני יכולה להפוך את הערעור לתיאורטי".
טענות הצדדים
11. המערערת טענה כי סעיף 18ג(ה) לפקודה אינו מונע היעתרות לבקשה, שכן עניינו רק במידע שהושג במסגרת חקירות של בעל תפקיד בהליכי הפירוק; וכי אפילו ניתן לפרש את הסעיף כחל גם על מידע שהתקבל במסגרת הליכי פירוק לצורך ביצוע הוראות פקודת החברות, הרי שהמידע שבמחשבים "מצא דרכו" להליכי הפירוק רק משום שהיה במחשבים כשנתפסו על-ידי המשיבה, אך אין הוא רלוונטי להליך הפירוק.
12. באשר לסעיף 286 לפקודת החברות, המערערת טענה כי הסוגיה הועלתה לראשונה בפסק הדין באופן שפגע בזכות הטיעון שלה; כי עסקינן בהליך גביית ראיות ביוזמת בית משפט זר, ולכן קשה לבחון את הבקשה באספקלריה של זכויות "נושה" או "משתתף". לגוף הדברים, נטען כי סעיף 286 מסדיר עיון בפנקסים שחברה מחויבת לערוך לפי חוק החברות, שנוגעים לניהולה התאגידי, אך לא עוסק באפשרות לעיון במסמכים אחרים, כבענייננו. המערערת הוסיפה שעל אף שלא הגישה תביעת חוב בישראל, לנוכח מצב קופת הפירוק, הרי שהיא נושה "מהותית" של החברה בפירוק.
13. באשר לסעיף 267 לפקודת החברות, המערערת טענה כי לא הייתה צריכה לקבל מבית המשפט של פירוק היתר לניהול תביעתה בקנדה; כי אין קשר בין מעמדה לעתור לסעדים בתיק הפירוק לשאלה אם בקשת העיון מותרת לביצוע לפי הדין הישראלי; וכי לנוכח חוק העזרה המשפטית, גם אם החברה שבפירוק לא הייתה צד להליך בקנדה ניתן וצריך להיעתר לבקשת העיון. המערערת הדגישה שלא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת במועד הגשת התביעה בקנדה שהחברה תהיה בתוך זמן קצר בפירוק, וכי היא "חסרת כל"; כי התביעה בקנדה לא נועדה לתפוס את מסמכי החברה; וכי בית המשפט בקנדה הוא שהחליט שהמידע דרוש וביקש את הסיוע הבינלאומי, ואין להסיג את גבול שיקול דעתו.