25. בפרק ד לחוק הגנת הפרטיות, שכותרתו "מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים", אנו מוצאים את סעיף 23ב הקובע כלהלן:
איסור על מסירת מידע
23. (א) מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מרשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19 לקבל או למסור מידע לשם מילוי תפקידה, ובלבד שהמסירה או הקבלה לא נאסרה בחיקוק.
וסעיף 23 מגדיר "גוף ציבורי":
(1) משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין;
(2) גוף ששר המשפטים קבע בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ובלבד שבצו ייקבעו סוגי המידע והידיעות שהגוף יהיה רשאי למסור ולקבל;
בית משפט קמא הסתמך על סעיף זה, מאחר שראה את המשיבים כמי שפועלים כזרועו הארוכה של בית המשפט. כשלעצמי, אני סבור כי המחוקק ביקש להסדיר בפרק ד' של חוק הגנת הפרטיות את נושא השמירה והעברת המידע המצוי במאגרי מידע של גופים ציבוריים ורשויות ציבוריות, ולא את אופן פעולתם של נושאי תפקיד הממונים על ידי בית המשפט (השוו, לדוגמה, בג"ץ 8078/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842 (2004); עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנגל, פ"ד סו(1) 116 (2012). מכל מקום, לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש לטעת מסמרות בשאלה זו.
גילוי ועיון אל מול חסיונות ואינטרסים נוגדים לנוכח הצו שהתבקש
26. הנושא שלפנינו "נופל" לשלוש משבצות משפטיות עיקריות: דיני גילוי ועיון במסמכים; דיני חדלות פירעון; וחוק העזרה המשפטית. החברה היא חדלת פירעון ולכך יש משקל מסוים, אך השאלות נושא דיוננו רלוונטיות גם לבעל דין שאינו נמצא בהליכי חדלות פירעון. לכן, לא אדרש לנפקותה של העובדה שלא נתקבל היתר מבית המשפט של פירוק להמשיך בהליכים כנגד החברה. אף לא אדרש לשאלה אם צד שלישי שאינו נושה או משתתף רשאי לדרוש מידע מהחברה לאור סעיף 286 לפקודת החברות.
27. במשבצת של גילוי ועיון במסמכים, לא אדרש לנושא ההכבדה. אכן, הצו שהתבקש מחייב שעות עבודה רבות בעלות גבוהה. אולם, בהינתן שהמערערת הצהירה שהיא נכונה לממן את כל ההוצאות הכבדות הכרוכות בבדיקה, בסינון ובעיבוד של טרה-בתים (TB) ופטה-בתים (PB) של מידע שמצוי בעשרות המחשבים, איני סבור כי החברה יכולה להיתלות בטענת ההכבדה.