28. המערערת התמקדה בהוראת סעיף 8(ב) לחוק העזרה המשפטית, ולשם הנוחות, נחזור ונעמיד את נוסח הסעיף מול עיננו:
כפיפות להוראות הדין
8. (א) פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, תיעשה בדרך שנעשית פעולה מסוגה בישראל, ויחולו עליה הוראות הדין החלות בישראל על פעולה מסוגה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או על פיו.
(ב) לא תיעשה פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, אלא אם כן הפעולה מותרת על פי הדין בישראל.
(ג) הפעולה המבוקשת תיעשה בדרך התואמת את בקשתה של המדינה המבקשת, כל עוד מותרת הפעולה על פי הדין בישראל.
(ד) היתה הפעולה המבוקשת בקשר לענין פלילי, יחולו הוראות חוק זה כאילו העבירה שלגביה מבקשים את הפעולה נעשתה בישראל.
לטענת המערערת, כל עוד הפעולה המבוקשת מותרת, בית המשפט בישראל חייב להיעתר לבקשה.
29. גישתה של המערערת היא מרחיקת לכת, באשר היא הופכת את בית המשפט בישראל ל"זרועו הארוכה" של בית משפט במדינות הים, מעין זרוע ביצועית, כמעט ללא שיקול דעת. חוק העזרה המשפטית מבטא את רצונה של המדינה לסייע למדינות זרות, גם כאלה שאינן חתומות על אמנת האג והתקנות על פיה ("אמנה בדבר גביית עדות בחוץ-לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים", כתבי אמנה 899, כרך 26, עמ' 689)). הציפיה של המדינה היא להדדיות, על מנת שכאשר מדינה שקיבלה סיוע על פי חוק העזרה המשפטית תתבקש לסייע למדינת ישראל, היא תנהג באופן דומה ותושיט למדינה סיוע.
עם זאת, בית המשפט בישראל נדרש להפעיל שיקול דעת בבואו לבחון בקשה של בית משפט זר. הדין הישראלי אינו מסולק מהשולחן אך ורק מאחר שניתן צו על ידי בית משפט זר. קשה להלום כי בית המשפט בישראל יורה למלא אחר צו שכבית משפט בישראל הוא לא היה נותן מלכתחילה, אך ורק מאחר שאותו צו הוצא על ידי בית משפט במדינה זרה. ודוקו: מאחר שהדין המהותי והדיוני שונה ממדינה למדינה, אין לדרוש כי הצו שהוצא על ידי בית המשפט הזר יהיה חופף במלואו לדין הישראלי (השוו לדיני הסגרה, שם לצורך קיום התנאי של פליליות כפולה (Double Criminality), נדרשת זהות עניינית-מהותית בלבד בין העבירות, להבדיל מזהות פורמאלית-טכנית – ראו, מבין רבים, ע"פ 459/12 אמארה נ' מדינת ישראל, בפסקה 32 (13.3.2013)). הבחינה היא מהותית, ובית המשפט בישראל לא ייעתר לצו שהוצא על ידי בית משפט זר, מקום שבו הצו שניתן סותר מושכלות יסוד או פוגע בזכויות מהותיות על פי הדין הישראלי. שיקול הדעת הסופי מסור לבית המשפט בישראל, ועליו לאזן בין האינטרס לסייע למדינה הזרה לבין אינטרסים נוגדים של הצד הישראלי שנדרש למסור מידע (וראו החלטתו המקיפה של השופט א' גורדון בבית משפט השלום במסגרת בקשה לעזרה משפטית – חד"א (שלום י-ם) 13721-02-14 הרשות המוסמכת בארה"ב נ' מובילאיי טכנולוגיות ראייה בע"מ (14.9.2014) (להלן: עניין מובילאיי)).