19. בפתח ישיבה זו העלה בית הדין מיוזמתו את השאלה, האם לאור מהות הטענות המועלות על ידי המתנ"ס, המדובר באמנם בעילה לביטול הסכם פשרה, או שמא ואם בכלל, בטענות שמקומן להתברר במישור היחסים שבין עורך הדין ללקוחו ובין המתנ"ס לבין מי שלשיטת המתנ"ס חייב אותו שלא כדין בהסכם, ולצדדים ניתנה האפשרות לטעון את טענותיהם בעל פה לעניין זה.
כך או כך, לאחר שהשלימו את טענותיהם בעל פה בפנינו הודיעונו הצדדים כי הם ינסו להגיע להסכמה שיהא בה כדי ליתר את הצורך ליתן הכרעה בתיק, ועל כן ניתנה לצדדים ארכה על מנת למצות את המחלוקת בהסכמה.
20. דא עקא, שחרף הארכה שניתנה לצדדים למצות את הסכסוך בדרך מוסכמת, לא הושגה על ידם הסכמה ועל כן נקבע כי בית הדין יתן תחילה את הכרעתו בשאלה המקדמית שהוצגה לעיל ואף ניתנה לצדדים הזדמנות להשלים את סיכומיהם בכתב כפי שעשו, ומכאן הכרעתנו.
21. המאפיין ביטול פסק דין בהסכמה, הוא שפסק הדין בצד היותו הכרעה שיפוטית הוא גם הסכם בין שני הצדדים נשוא ההליך המשפטי.
לעניין זה נפסק בע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש ואח', פ''ד נא(1) 577, כי:
"פסק-דין בהסכמה הוא "הסכם מחייב, שהוראותיו נוצרו ועוצבו על-ידי הצדדים" (ע"א 601/88, 609, 4365/90 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל ואח' נ' שרייבר ואח'; שרייבר ואח' נ' עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל ואח' [1], בעמ' 451). בהתאם לכך, מכיר הדין בקיומה של עילה לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה בשל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק-הדין. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענה מסוג זה נמצאת בפרק ב' של חוק החוזים, העוסק בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על-כן, חלותו של חוק החוזים על עניין זה נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי-דין שבהסכמה (ראו דבריו של A.C. Freeman בספרו A Treatise of The Law of Judgments [35], בעמ' 2774) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).
--- סוף עמוד 8 ---
22. זאת ועוד, הלכה פסוקה ומושרשת קובעת כי לא בנקל יבטל בית משפט הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
כך, נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי:
"הלכה היא כי פסק דין שניתן בהסכמה והוסכם כי הוא יהיה סופי ויסיים את המחלוקת בין הצדדים, אין לפתחו אלא במקרים נדירים כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות היוצר בעליל מצב של אי צדק"(ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).
[ראה: רע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה פ"ד נה (5) 592].
ובאשר למכלול השיקולים שיש לבחון בבקשה מסוג זה, נפסק על ידי בית המשפט העליון בע"א 11750/05, שמר נ' בנק הפועלים (פסה"ד מיום 15/11/07), כי: