7. דיון והכרעה
7.1. לאחר שעיינתי במכלול כתבי הטענות, ובגדרם הודעת הערעור, עיקרי הטיעון, שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בערעור, הגעתי לידי מסקנה שלפיה דין הערעור להידחות; ואפרט טעמי.
7.2. ההלכה הפסוקה מורה שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, למעט מקרים חריגים, ומכאן שערכאת הערעור תטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. ג.ח. פרמיום בע"מ נ' "כאל" כרטיסי אשראי בישראל (7.6.17); רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17); שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מ.ג.ה מרי הפצה וסחר בינלאומית בע"מ נ' מחאג'נה (13.12.12)); (רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)).
במקרה שלפני לא התקיימו החריגים שמצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה.
7.3. בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה. בנוסף יש לשכנע שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין המבחנים של עילת התביעה ומאזן הנוחות מתקיימת "מקבילית כוחות", כך ש"ככל שיגבר משקלו של השיקול האחד, יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני" (רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (4.11.11).
ביישום לענייננו
7.4. קיומן של ראיות לכאורה
סיכויי התביעה נבחנים רק באופן לכאורי בלבד, כלומר על יסוד חומר הראיות שהונח לפני בית המשפט ומבלי שיהיה בכך כדי לטעת מסמרות בסיכויי התביעה לגופה. אין גם צורך בעמידה במאזן ההסתברויות, קרי, האם מדובר בשאלה רצינית או בתביעת סרק (רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי (25.10.09); רע"א 3908/08 אלול נ' רביב (21.4.09); רע"א 1379/19 נופי נ' נופי (3.4.16)).
מקובלת עלי לחלוטין הנמקתה המפורטת של כב' הרשמת שנשענת בין היתר על הסכם סדור בין הצדדים ובו תניה ברורה של אופציית הפוט שהוקנתה למשיבה. מימוש האופציה נעשה כקביעת כב' הרשמת בהתאם לזכותה החוזית של המשיבה, ובגדר התקופה שנקבעה בהסכם. לא עלה בידי המערערים, בשלב הדיוני שבו אנו מצויים, לסתור קביעה זו. הטענות באשר להסכמה לדחיית מועד ההנפקה לא גובו בכל אסמכתא חיצונית שמורה אחרת ולו מכללא. זאת ועוד, ההסכם עצמו קובע כאמור שכל שינוי יעשה בכתב וכי התנהגות הצדדים לא תחשב כוויתור. אפנה בהקשר זה לשתי הוראות בהסכם:
סעיף 12.2 :
"לא יהיה תוקף לכל שינוי בהסכם זו או בהוראה מהוראותיו, אלא אם השינוי נעשה בכתב ונחתם על ידי הצדדים להסכם זה".
ובסעיף 12.3 נקבע:
"התנהגות מי מהצדדים לא תחשב כויתור על איזה מזכויותיו על פי הסכם זה או על פי דין ו/או כויתור או כהסכמה מצידו לאיזו הפרה ו/או קיום תנאי כלשהו בהסכם זה, אלא אם כן הויתור, ההסכמה, השינוי, הביטול ו/או התוספת נעשו במפורש בכתב".
(ההדגשות אינן במקור – א.א.)
אין ולמצער לא הוצג מסמך בכתב שלפיו הושגה הסכמה בדבר שינוי התניה של מימוש אופציית הפוט כנטען על ידי המערערים. זאת ועוד, במקרים אחרים בהם הצדדים ביקשו לשנות מהוראות ההסכם, נחתמו ביניהם תוספות בכתב כאמור לעיל. בהוראות דנן והתנהלות הצדדים כמפורט לעיל, יש כדי לאיין, לשלב העיקול הזמני, את טענות המערערים באשר להסכמה המאוחרת לדחיית מועד מימוש אופציית הפוט לאור דחיית ההנפקה של המניות.
זאת ועוד; נראית בעיני גם קביעתה בהקשר של כב' הרשמת שלפיה אין כל פירוט קונקרטי באשר להסכמה הנטענת, כגון: המועד שבו הוסכם על הארכת המימוש, מי הגורמים שהסכימו על כך, מכתב מגבה וכיוצא באלה, שהיה מצופה כי יובאו לפני בית המשפט. לכך אוסיף את קביעת כב' הרשמת שלגישת המערערת היא אינה מחויבת בתשלום האופציה במועד שנקבע בהסכם. קביעה זו מעוגנת בחומר הראיות שעמד לפני בית המשפט, לרבות עדות המערער ובגין דא אין מקום להתערב.
על מנת שלא אצא חסר אוסיף שגם אם כעמדת המערערים הייתה ידיעה של המשיבה או מי מטעמה באשר לעיכוב בהליך ההנפקה, אין בכך כדי לגרום בהכרח לדחיית מועד מימוש אופציית הפוט. חזקה על המערערת שככל שסברה שיש בעיכוב בהנפקה כדי להוות הסכמה לדחיית מועד מימוש האופציה, שומה היה עליה להעלות את הדברים על הכתב וכמתחייב מהוראות ההסכם, זאת מבלי שיהיה בדבריי אלה כדי לקבוע מסמרות.
7.5. הכבדה ומאזן הנוחות
באשר למאזן הנוחות; נקבע בתקנה 362 (ב) כך:
"בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
בהקשר זה נקבע בהלכה הפסוקה שיש צורך בבחינת מספר אבני בוחן:
"יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן יתקיים כזה, מפני הברחת נכסים" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC (28.11.07)).
כב' הרשמת בחנה את מכלול הרכיבים הדרושים לעניין ואיזנה ביניהם כראוי. לעניין זה נתנה כב' הרשמת את דעתה שבידי המשיבה מניות של החברה, שמהוות בטוחה לתביעה בסך של 5 מיליון ₪ וכעולה מחוות הדעת של המומחית. המומחית נחקרה על חוות דעתה ולא נמצא על ידי הרשמת שנפל פגם בחוות הדעת שמחייב מסקנה שונה. בקביעה זו אין מקום להתערב לעת הזו. לא התעלמתי מטענת המערערים באשר ללוח הזמנים הקצר שבו נערכה חוות הדעת, אך מעיון בחוות הדעת כמו גם מחקירת המומחית עולה שאין מדובר בחוות דעת שטחית ובלתי מבוססת כעמדת המערערים. לא התעלמתי מטענת המערערים באשר לכך שלא ניתן דווח על ידי המשיבה לפיחות בשווי המניות, אך בהקשר זה נטען על ידי ב"כ המשיבה שמדובר בדוח לשנת 2019 ולכן לא מופיע בו שווי מופחת של המניות. זאת ועוד, יש גם טעם בדברי המשיבה בהקשר זה שלפיהם היא זכאית לקבל סך של 15.5 מיליון ₪ מהמערערים עבור הרכישה של המניות בהתאם לאופציית הפוט ולכן אין היא אמורה להפחית בדווח שלה מהשווי האמור. כאמור, בהודעות הצדדים שלא הושג הסדר, טען כל אחד באשר לשווי המניות שמופיע בדוחות המשיבה. לא ראיתי להידרש לטעון ולראיות שצורפו שכן מדובר בראיות חדשות שלא הופיעו בכתבי הטענות לרבות בתיק המוצגים. מכל מקום, גם לעיצומו אין באלה כדי להגיע למסקנה שונה.
לכך אוסיף את העובדה שנרשם בעת האחרונה שעבוד על המניות שבידי המשיבה לטובת צד ג', להבטחת הלוואה שניתנה למערערת, זאת מבלי שניתן פירוט באשר לתנאי ההלוואה וכדומה. שיעבוד כל המניות שמחזיקה המערערת בחברה, ושנרשם לאחרונה להבטחת הלוואה שניתנה, עומד כנגד המערערים באשר ליסוד ההכבדה והעצמת החשש שהמשיבה לא תוכל להיפרע. קל וחומר שעה שלא ניתנו על ידי המערערים פרטים באשר להלוואה כאמור שיכול והיו מפיגים את החשש האמור.
מקובלת עלי עמדת המערערים באשר לקשיי ההתנהלות נוכח העיקולים שהוטלו על רכושם, אך הדבר נבחן על ידי כב' הרשמת שלא ראתה באלה ובצדק כדי לגבור על השיקולים שמצדדים בהותרת העיקול על כנו. לאור המסקנה האמורה, לא ראיתי צורך להידרש ליתר טענות המערערים בהקשר זה ובגדר זאת להיעדר נפקות צווי החילוט, שכן גם בהתעלם מאלה, קמו הנסיבות שמצדדות בהותרת העיקול.
8. מכל הטעמים דלעיל, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות ומשכך העיקול הזמני יוותר על כנו.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבים לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ג' תשרי תשפ"א, 21 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.