בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 36007-07-20 מגנזי השקעות בע"מ ואח' נ' קאנומד תעשיות קנאביס רפואי בע"מ
לפני כב' הנשיא איתן אורנשטיין
המערערים
1.מגנזי השקעות בע"מ
2.גבריאל מגנזי
ע"י ב"כ עו"ד איתן ארז ו/או יואב רז
נגד
המשיבה
קאנומד תעשיות קנאביס רפואי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יואל פרייליך ו/או אמיר פז
פסק דין
1. כללי
לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ערקובי מיום 8.7.20 (להלן: "ההחלטה"), שניתנה בת.א. (ת"א) 61891-06-20, ולפיה העיקול הזמני שהוטל על נכסי המבקשים בהחלטה הקודמת במעמד צד אחד, מיום 25.6.20, על סך של 15,540,000 ₪, יצומצם ויעמוד על סך של 10,000,000 ₪.
2. רקע
בין הצדדים נחתם ביום 23.3.17 הסכם שלפיו המערערת 1 (להלן: "המערערת") מכרה למשיבה 15% ממניות חברת "אורן השקעות בע"מ" (להלן: "החברה") תמורת הסך של 18 מיליון ₪ (להלן: "ההסכם"). בהתאם לתוספות מאוחרות להסכם שנחתמו בין הצדדים, נמכרו לבסוף למשיבה רק 12.95% ממניות אורן, תמורת 15,540,000 ש"ח. בהסכם הוענקה למשיבה אופציית פוט (להלן: "אופציית הפוט"). אופציית הפוט מעניקה למשיבה זכות למכור את המניות במכר חוזר למערערת וזאת בתוך תקופה של שלושה חודשים מתום שלוש שנים ממועד השלמת הרכישה של המניות, קרי, בתקופה שבין 24.3.20 לבין 23.6.20. מימוש אופציית הפוט מותנה בכך שקודם לתקופת המימוש, לא יונפקו מניות החברה לציבור. המערער 2 חתם על ערבות אישית לקיום התחייבות המערערת למימוש אופציית הפוט (להלן: "המערער").
מניות החברה לא הונפקו לציבור ומשכך קמה למשיבה הזכות לממש את אופציית הפוט בתקופה שנקבעה בהסכם. המשיבה הודיעה למערערת ביום 25.5.20 על מימוש אופציית הפוט ועל חיוב המערערת לרכוש את המניות בסכום הרכישה וכן על חיוב המערער בתשלום ככל שהמערערת לא תעשה כן.
הואיל והמערערים כפרו בזכות המשיבה למימוש אופציית הפוט, הגישה המשיבה תביעה כספית לחייבם לשלם לה את הסך 15,500,000 ₪, שווי המניות למימוש אופציית הפוט. בד בבד, הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המערערים. צו עיקול זמני ניתן כאמור בהחלטת כב' הרשמת מיום 25.6.20. בבקשה למתן עיקול זמני נטען על ידי המשיבה כי ההסכם מקים לה זכות למימוש אופציית הפוט, וזו מומשה בתקופה הקבועה בהסכם, ומשלא הונפקו מניות החברה לציבור. בהמשך, הוגשה בקשה לביטול העיקול הזמני.
המערערים בתשובתם לבקשה לעיקול הזמני, העלו מספר טעמים שתומכים בגישתם שלפיה אין מקום להטלת עיקול זמני, ובין אלה: הושגה הסכמה בין הצדדים לדחיית מועד הנפקת המניות על מנת להשביח את החברה ומשכך טרם קמה זכות המשיבה לממש את אופציית הפוט, ומועד המימוש יחול רק ביום 25.7.20; המשיבה מצידה לא עמדה בהסכם וביקשה לערוך שינויים בהסכם שבאו לידי ביטוי בתוספות שנחתמו לאחריו; המערער כופר בתוקף מסמך הערבות שעליו נסמכת התביעה כלפיו; קיימת מניעות בידי ב"כ המשיבה מלייצגה נוכח ניגוד עניינים בהיותם אלה שייצגו את המערערים בהליך אחר; מאזן הנוחות נוטה לדחיית בקשת העיקול ועוד.
לפני כב' הרשמת התקיימו שני דיונים שבהם נחקרו המצהירים מטעם הצדדים וכן המומחית שנתנה חוות דעת מטעם המשיבה, ולאחריהם סיכמו הצדדים. ביום 8.7.20 ניתנה ההחלטה שלפיה צומצם כאמור סכום העיקול הזמני ומהטעמים שבהחלטה. על כך, הגישו המערערים את הערעור שלפניי.
3. ההחלטה
בהחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי, החליטה כב' הרשמת להותיר את העיקול הזמני על כנו, תוך צמצום סכום העיקול לסך של 10 מיליון ₪. בהחלטתה, בחנה כב' הרשמת את התנאים להטלת עיקול זמני וכקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ובפרשנות שניתנה לאלה בהלכה.
לעניין רכיב "קיום ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה", קבעה כב' הרשמת כי עילת התביעה מבוססת על הסדר ברור בהסכם שבכתב ושמגובה בערבות של המערער. כב' הרשמת לא השתכנעה שיש בעמדת המערערים כדי לסתור, לשלב הזמני של עיקול, את קיומה של עילת התביעה לכאורה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. לעניין זה נקבע בהחלטה שאין כל ראיה חיצונית שתומכת בעמדת המערערים ושסותרת את עמדת המשיבה שלפיה קמה זכותה לכאורה לממש את אופציית הפוט. כב' הרשמת לא ראתה לקבל את עדותו של המערער בהקשר זה, ואף השתכנעה מדבריו שאין בכוונת המערערת לשלם את אופציית הפוט ולקיים אחר התחייבויותיה כלפי המשיבה. עוד נקבע בהחלטה שאין ממש בטענה נוספת של המערערים שלפיה טרם הגיע מועד המימוש שלפיה הוא יחול רק ביום 25.7.20.
לעניין מבחן "מאזן הנוחות", בחנה כב' הרשמת בהחלטתה את מכלול טענות הצדדים. בגדר אלה כב' הרשמת נתנה דעתה לעמדת המשיבה באשר להיות המערער מסובך בהליכים פליליים; שניתנו צווי חילוט על רכוש המערערים; לכך שהמערערת שיעבדה את מניותיה בחברה לטובת צד ג' להבטחת החזר הלוואה שניטלה על ידה. כן ניתנה הדעת לעמדת המערערים שלפיה יש להתחשב בשווי מניות החברה שבידי המשיבה, כבטוחה להבטחת התביעה ולדיווח שניתן בדוחות המשיבה לשווי המניות. זאת, לעומת טענת המשיבה ששווי המניות האמורות הוא אפסי. בהקשר זה הוגשה לבית המשפט מטעם המשיבה חוות דעת של מומחית, רו"ח עידית שניר, שנחקרה אודותיה ושלפיה שווי המניות כבטוחה הוא בסך של כ-5 מיליון ₪. בסופו של דבר הגיעה כב' הרשמת למסקנה שבהינתן השעבוד שנרשם לאחרונה על מניות החברה שבידי המשיבה, הסכום הגבוה של תמורת מניות אופציית הפוט, אי הסכמת המערערים לפרוע את המגיע למשיבה, צו איסור הדיספוזיציה על חלק גדול מנכסיהם, אזי יש להותיר את הצו על כנו. עם זאת, הופחת סכום העיקול ל-10 מיליון ₪ וזאת מחמת שבידי המשיבה מניות של החברה שמהוות בטוחה בשווי של 5 מיליון ₪, לפי חוות דעת המומחית.
4. עיקר עמדת המערערים
המערערים טוענים שכב' הרשמת שגתה בין היתר בקביעתה שהוכח לפניה שהמערערים סירבו לשלם את מימוש אופציית הפוט. לגישתם, אי-התשלום תמורת המניות בשל מימוש אופציית הפוט נובע מהסכמת הצדדים לדחייה של הנפקת מניות החברה, שמשמעה דחיית מועד מימוש אופציית הפוט. עוד נטען בהקשר זה שכב' הרשמת לא נתנה דעתה להתנהגות הצדדים באשר להסכמות בדבר דחיית מועד ההנפקה. לעניין זה נטען כי הוכחו מודעות ומעורבות המשיבה בהליך ההנפקה שנועד להשיא את שווי החברה, זאת בין היתר, באמצעות מינוי נציג מטעמה בדירקטוריון החברה. נטען שדרישת המשיבה למימוש אופציית הפוט נובע משינוי השליטה במשיבה, דבר שאינו אמור להשפיע על המוסכם.
עוד לשיטת המערערים התעלמה כב' הרשמת מאלו: החברה היא "חברה מדווחת" והפרוטוקולים שלה חסויים ולכן לא ניתן היה להוכיח את ההסכמה בדבר דחיית ההנפקה; הוכן תשקיף מדף של החברה שפקע ולכן החליט דירקטוריון החברה, בהסכמת הדירקטור מטעם המשיבה, על הכנת תשקיף מדף חדש שנדרש לאחר מכן לתיקונים וכל זאת נעשה כאמור על מנת להשביח את החברה ובכך להאמיר את שוויה לצורך ההנפקה ולתועלת כל הצדדים ובכללם המשיבה.
המערערים טוענים שכב' הרשמת לא נתנה דעתה לחוסר תום הלב של המשיבה בבקשה לעיקול זמני בכך שהמשיבה העלימה את העובדה שהיא מחזיקה במניות החברה, דבר שמקנה לה בטוחה להבטחת התביעה, ומשכך העיקול הזמני על מלוא סכום שווי המניות במימוש אופציית הפוט הוטל שלא בצדק.
כן נטען שבית המשפט טעה כאשר נתן משקל לצווי החילוט שניתנו נגד המערערים וזאת בין היתר, בהינתן שצווי החילוט ניתנו כבר לפני מספר שנים וכי המצהיר מטעם המשיבה הודה בחקירתו שהגם שהוא ידע זאת, נמנע מלהצהיר על כך בתצהירו שתמך בבקשה לעיקול זמני. זאת ועוד, צווי החילוט צומצמו באופן משמעותי במהלך התקופה שחלפה מאז שהוטלו ולכן אין בהם כדי להשפיע על הבקשה לעיקול זמני.
המערערים טוענים שטעתה כב' הרשמת בכך שקיבלה את אומדן המומחית מטעם המשיבה באשר לשווי מניות החברה שבחזקתה. לשיטתם שווי המניות הוא 10 מיליון ₪ וזאת בין היתר לאור הערכת שווי של BDO מיום 31.12.19, כמו גם בהעדר קיומם של דיווחים של המשיבה עצמה, שהיא חברה ציבורית שחייבת בדיווחים לרשויות, ולכן היה עליה לדווח ששווי המניות פחת, לשיטתה, מסך של 15.5 מיליון ₪ לסך של 5 מיליון ₪.
עוד נטען שנפלה שגגה בהחלטה, בכך שניתן משקל לסכום התביעה הגבוה ולכך שנרשם שעבוד על המניות שבידי המערערת לטובת צד ג'. לעמדת המערערים מדובר בהתנהלות עסקית שגרתית שאין בה כדי להשפיע על חוסנה של המערערת שהינה בעלת איתנות פיננסית גבוהה, זאת בצד הנזק הניכר שנגרם למערערים נוכח העיקולים הזמניים, שמהווים פגיעה עסקית קשה ואינה מאפשרת בידם להתנהל באופן שבו הם פועלים בשגרה.
5. עיקר עמדת המשיבה
המשיבה טוענת שההחלטה מבוססת, ניתנה על יסוד ממצאים עובדתיים וחקירת המצהירים ואין כל עילה להתערב בה.
המשיבה טוענת שאין ולא הייתה כל הסכמה להארכת מועד ההנפקה של החברה וכי מדובר בטענה שנעדרת כל אחיזה. עילת התביעה נסמכת על הסכם סדור ובו תניה ברורה בדבר זכות המשיבה לאופציית פוט, אשר מומשה במועד החוזי המוסכם. המערערת הפרה את המוסכם, לא כל שכן, שעה שהמערער העיד כי אין בכוונת המערערת לשלם את המגיע באומרו שמועד התשלום אינו רלוונטי. נטען שכב' הרשמת בחנה בהחלטתה את מלוא טענות המערערים באשר להסכמה הנטענת, ודחתה אותן אחת לאחת. אשר לטענה בדבר חיסיון הפרוטוקולים, זו לא הועלתה לפני כב' הרשמת ומשכך מנועים המערערים מלהעלות אותה רק בערעור. המשיבה מפנה לכך שבהסכם נקבע שכל שינוי שלו יעשה בכתב וייחתם על ידי הצדדים, ומשעה שכזה לא נעשה, אין כל ממש בטענת המערערים בדבר הסכמות מאוחרות שאינן מעוגנות בכתובים.
לגישת המשיבה צדקה כב' הרשמת גם באשר למבחן מאזן הנוחות. זאת בין היתר לאור סכום התביעה הגבוה והקשיים שבהם נתונים המערערים, כמות שהוכח לפני בית המשפט. זאת בצד החשש להברחת נכסים שמתבטא ברישום השעבוד על המניות לטובת צד ג' שנעשה לאחרונה. עוד נטען שאין בסיס לטענת המערערים לגבי השווי הגבוה של מניות החברה שבידי המשיבה. לעניין זה מפנה המשיבה לחוות דעת המומחית שניר ולחקירתה, וכן טוענת שהערכת השווי של BDO, שעליה הסתמכו המערערים בטיעוניהם, אינה "הערכת שווי" אלא מסמך "בדיקה לבחינת ירידת השווי".
6. התקיים דיון לפניי במעמד הצדדים שבמהלכו חזרו ב"כ הצדדים על עיקר הטענות וחידדו סוגיות נוספות. בתום הדיון, ביקשו הצדדים שהות לבחינת להגעה להסדר. הצדדים הודיעו שכזה לא הושג משכך ניתנת הכרעתי. אציין שבהודעת המערערים לעניין זה ניתנה הפנייה לדיווח הרבעוני של המשיבה באשר לשווי הכספי של המניות שבידה, ונטען שלא ניתן עדכון של המשיבה לשווי המופחת של המניות כנטען בהליך. על כך השיבה המשיבה שאין ממש בטענה ותוך שהפנתה בין היתר לביאור 4 לדוח הכספי שבו הסברה להערכת שווי החוב. לטעמי ככל שהמערערים מעוניינים להציג ראיות חדשות בערעור, שומה היה עליהם לנקוט בבקשה הייעודית שקבועה בדין להגשת ראיות בערעור, דבר שלא נעשה. משכך אין מקום להידרש לראיה הנוספת כמו גם לתשובה לה.