16. בחקירתו הנגדית חזר התובע על עיקרי הדברים ואף הדגים את אופן הרמת המראה: " יצאנו מהמחסן. תפסתי את הלוח בצורה הזו היא בגובה 1.8 מ' המראה היא הייתה רחבה, לקחתי אותה מאיפה שהיה הייתה מושענת בפתח המחסן, הוא אמר לי לקחת את הזכוכית וזרוק אותה לצפרדע הירוק הגדול. אז החזקתי את המראה צמודה לגוף כי היא הייתה כבדה והתחלתי ללכת איתה לפני המדרכה שהייתה גבוהה, תפסתי את המראה צמודה אלי והרמתי אותה כדי לעבור. לפני גובה המדרכה כשאני אוחז אותה היא נשברה לי לשתיים, במקום שהאצבעות תפסו אותה, כדי להרים אותה, וכאשר היא נשברה היא חתכה לי את כל השוק, ובאותו הרגע עזבתי את המראה וזרקתי אותה וקראתי לעזרה". עת נשאל על ידי בית המשפט באיזה אופן התנפצה המראה השיב: " היא נשברה לשתי חתיכות. אצלי ביד נפל חלק אחד קדימה. החלק העליון נפל קדימה והשני נשמט לי וחתך את הרגל. כאשר נשאל אם המראה נחצתה לאורכה או לרוחבה, השיב: " ברוחב. היא הייתה גדולה ולא מחוסמת. היא נשברה לשתיים. באתי להרים אותה ועם הצעד הראשון באוויר היא נשברה". בהמשך דבריו הדגים התובע בשנית את אופן התנפצות המראה: "החזקתי את השמשה ככה. באתי להרים את הצעד הראשון למדרכה, היא פשוט נשברה והרגל הייתה באוויר והיא חתכה לי את הרגל". (פרוטוקול, עמ' 9-10).
17. להוכחת גרסתו לגבי נסיבות התאונה זימן התובע את חברו לעבודה, יובל צדיקר, שהיה אף הוא תלמיד תיכון בזמנים הרלוונטיים, ועבד בצוותא עם התובע אצל הנתבע ביום התאונה והיה עד ראיה לקרות התאונה. צדיקר מציין בתצהירו כי בדומה לתובע, גם ממנו בקש הנתבע באותו היום לפנות "פלטות זכוכית גדולות ולזרוק אותן למכולת האשפה שהייתה ממוקמת במרחק של כ-50 מ' בערך". צדיקר מציין בתצהירו כי: "מדובר היה בפלטות זכוכית ענקיות, גבוהות יותר מהגובה שלי באותו הזמן, וכבדות מאוד..." (ראו סעיפים 14-15). וכך מתאר העד בחקירתו את נסיבות התאונה:" אני יצאתי עם הפלטה לכיוון דקל והוא היה לקראת סוף המסלול ואז שמעתי את הקול של הניפוץ, הסתכלתי על דקל וראיתי את הדם פורץ לו מן הרגל". כאשר נשאל אם ראה את רגע הפגיעה השיב: "אני שמעתי את הצליל של הניפוץ. דקל היה עם הגב אלי. לא יכולתי לראות לפניו. הסתכלתי אליו כשהוא עם הגב אלי". לשאלת בית המשפט, אם היה לו קשר עין עם התובע ברגע התאונה השיב העד: "כן. הסתכלתי עליו". במסגרת חקירתו, סימן העד על גבי תמונות שהוצגו לפניו הן את מיקומו של התובע והן את מיקומו שלו עצמו ביחס למחסן וביחס זה לזה. (ראו נ/1). כאשר נשאל מה החזיק בידו ברגע התאונה השיב: " גם זכוכית. היו שתי פלטות באותו גודל. אני אחד והוא אחד. זו זכוכית שקופה יותר עבה מאלה שיש באולם בית המשפט. בערך ס"מ עובי. אולי קצת פחות. הפלטה שהחזקנו אני ודקל היו באותו גודל. היינו אמורים לזרוק אותם. אני זוכר שהזכוכית שאני החזקתי הייתה יותר רחבה ממני, בערך בגובה של הדלת של אולם בית המשפט (מדגים 20 ס"מ לערך מתחת לדלת האולם וברוחב של ידיים פרוסות לצדדים עם מרפקים מכווצים- תיעוד מילולי של בית המשפט ביחס להדגמה שביצע העד במהלך חקירתו). זה היה כבד מאוד. אבל אני לא יכול להעריך את המשקל". ( פרוטוקול, עמ' 7, ההדגשה אינה במקור).