43. על רקע המסד הראייתי שהציג הנתבע בקשר לעיסוקיו וקורותיו של התובע בשנים שלאחר התאונה, טוען הנתבע כי נכותו התפקודית של התובע נופלת לאין ערוך מזו הרפואית, ויש להעמידה על 20% לכל היותר. מנגד, טוען התובע כי התמונות שהוצגו לבית המשפט הנן ישנות, מתייחסות לשנים 2012-2016, בעוד שמאז חלה החמרה והדרדרות במצבו. לשיטת התובע בסיכומיו, יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור שלא יפחת מ-60%.
44. לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו לפניי ושקלתי בדבר, אין בידי לקבל את טענותיהם הקוטביות של שני הצדדים גם יחד בכל הנוגע לקביעת הנכות התפקודית במקרה דנן. סבורתני כי חרף טענות התובע בסיכומיו המאדירות את מגבלותיו התפקודיות, הוכח לפניי כי יש ביכולתו להשתלב בעבודה מתאימה לכישוריו שאכן אינה כרוכה בעבודה פיזית מאומצת. על כן, לא מצאתי כל סיבה מוצדקת בעטיה התובע יושב בטל מזה שלוש שנים, אינו לומד ואינו עובד למחייתו מתחילת שנת 2018 ועד היום. אדרבא, מצפייה בסרטון שצורף לראיות הנתבע, התרשמתי כי אין כל מגבלה המונעת מהתובע לעסוק בעבודות משרדיות כדוגמת: שיווק, ייעוץ ומכירה או במשרה אשר מביאה לידי ביטוי את ההכשרה אותה עבר במסגרת הקורס לניהול פרוייקטים. מנגד, לא יכול להיות חולק בנוגע לחומרת הפציעה, המערבת שרירים, עצבים וכלי דם בשוק הרגל, אשר הותירה נכות משמעותית למדי אצל צעיר שהיה קטין במועד התאונה וכיום בן 26 הנמצא בתחילת חייו המקצועיים ונכות זו תהא מנת חלקו למותר חייו ועימה ייאלץ להסכין ולהתמודד.
45. לאור המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעיין מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע, כמבטאת את צמצום האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו ועימן את הגריעה הפוטנציאלית מכושר השתכרותו בעתיד, בשיעור של 30%.
ג. חישוב ראשי הנזק
46. הפסד שכר לעבר: תקופת העבר תחולק להלן לשתי תקופות:
א. מיום התאונה עד לגיוסו לצה"ל (10/2013) התובע צירף לראיותיו תלושי שכר ספורדיים בחודשי הקיץ בעת שהיה תלמיד. כך למשל בשנת 2009 (יולי –אוגוסט) ממוצע 3,000 ₪ לחודש, תלוש לחודש יולי 2010 בסך של 7,486 ₪ ותלוש לחודש דצמבר 2010 וינואר 2011 בסך של 660 ₪ (עבודה אצל הנתבע). מדובר, אפוא, בסכומים מינוריים בחודשי הקיץ בחופש הגדול או בחופשות בית ספר. אין לדבר במונחים של עבודה רצופה במשך כל חודשי השנה שהרי היה מדובר בתלמיד תיכון. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי לתקופה עד לגיוס (10/13), במשך 34 חודשים בסכום גלובלי של 20,000 ₪.
ב. מהשחרור (10/2015) ועד היום (2/21): התובע עבד בחלק מן התקופה בכמה מקומות עבודה והשתכר שכר שנע בין 4,500-6,000 ₪ בשנים 2016-2017. בחודש ינואר 2018 עבד והשתכר סך של 7,500 ₪. החל מחודש מפברואר 2018 ועד היום אינו עובד ואינו משתכר. מסיכומי הצדדים עולה כי אין חולק בין הצדדים כי בסיס השכר צריך להיות השכר הממוצע במשק. המחלוקת היא מספרית בנוגע לנתון זה. במסגרת זו, טוען התובע כי יש להעמיד את השכר הממוצע במשק על סך של 12,500 ₪. אינני מקבלת טענה זו של התובע. כב' בית המשפט המחוזי עמד רק לאחרונה על ההטיה שישנה בהסתמכות על נתונים אחרונים של הלמ"ס, וזאת בשל מצב החירום הפוקד את המדינה נוכח תחלואת ה"קורונה", וכך קבע: "מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק כפי שהתפרסם לאחרונה אלא להיזקק לשכר נמוך ממנו, המשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב החירום".(ת.א.24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (12.8.2020), סעיף 70, לפסק הדין). בנסיבות אלו, השכר הממוצע במשק יחושב לפי נתוני הלמ"ס נכון למרץ 2020 בסך של 11,000 ₪, עובר לפרוץ משבר הקורונה אשר העלה מלאכותית את השכר הממוצע במשק, ותוך נטרול השפעתו. לפיכך, בגין תקופה זו יפוצה התובע לפי 50% מהשכר הממוצע במשק, קרי: 5,500 X 64=352,000 ₪.
ג. סה"כ הפסדי שכר לעבר כולל פנסיה בשיעור 12.5% -420,000 ₪ במעוגל.
47. פגיעה בכושר השתכרות לעתיד כולל פנסיה: לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 10,500 ₪ ו- 30% נכות תפקודית עד לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה) כדלקמן: 11,000 ₪ X 30% X 281.13 (מ.ה. ל-40.5 שנים) X 12.5%= 1,044,000 ₪ (במעוגל). (תוספת 12.5% בגין הפסדי פנסיה נקבעה זה מכבר עוד בפסק דינה של כב' השופטת וילנר בת"א (מחוזי חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר וקרנית (31.12.13) [פורסם בנבו] .
48. עזרת הזולת- הלכה פסוקה, כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרה של בן משפחה אינה מזכה כדבר שבשגרה בפיצוי, ויש להוכיח כי חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. עקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 :
"אמת נכון הוא, שכאשר בן משפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נדרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה' כדי לזכות בפיצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015).
49. במסגרת זו, פסק בית המשפט כי "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551) [פורסם בנבו].
50. ומן הכלל אל הפרט; ניסיון החיים מלמד כי נער בן 16.5 העובר טראומה כה קשה, לרבות ניתוחים, אשפוז ושיקום ממושך (שלושה חודשים בקירוב), יזדקק לעזרה מוגברת מצד הוריו ובני משפחתו הקרובים החורגת מעבר לעזרה הרגילה והמקובלת. דברים אלו נתמכים בתצהירי ההורים שם ציינו ופירטו את משך הזמן הממושך בו שהו לצד מיטת בנם בתקופת האשפוז והשיקום. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הגם שהוריו הובאו למתן עדות, לא הוגשו כל ראיות קונקרטיות להפסדי שכר של ההורים בפועל או היעדרות מעבודה בסמוך לאחר התאונה על מנת לסעוד את בנם הקטין. נכון להיום ומזה שנים, אין ראיות על צורך או מתן עזרה קונקרטית החורגת מהרגיל. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 150,000 ₪
51. הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות (התקן מיוחד לרכב)- אין חולק כי התאונה הינה תאונת עבודה המוכרת ע"י המל"ל ולפיכך התובע זכאי להטבות מן המוסד לרבות טיפולי פיזיוטרפיה. בנוסף, בהיות התובע חבר קופ"ח הוא זכאי למגוון הטבות מכוח סל הבריאות המוצע למבוטח עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות טיפולים אמבולטוריים, פיזיוטרפיה וטיפולים תרופתיים. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968, זכאי התובע לתבוע ולקבל מהמל"ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.
52. לאור ההלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 742 (30/4/97), זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו, במסגרת קופת החולים, בה הוא חבר וזאת מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1984. הפן השני של הלכה זו מחייב את הנפגע, למצות זכאותו לקבלת טיפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 462 (8/4/92).
53. ולענייננו; התובע צירף לראיותיו חשבוניות רבות בגין רכישת קנאביס רפואי. מעיון בתיק הראיות עולה כי בשנים 2018-2020 אושר לתובע שימוש בקנאביס רפואי לשלוש תקופות לא רצופות: שתיים בנות חצי שנה והשלישית בת שנה, בסה"כ לתקופה של שנתיים במצטבר. עם זאת, אין לפניי חוות דעת של מומחה בתחום רפואת הכאב הממליץ על שימוש בקנאביס רפואי, כאשר גם מומחה בית המשפט ואפילו מומחה התובע אינם מתייחסים לצורך בשימוש בקנאביס רפואי וכאמור התובע לא זימן את המומחה לחקירה ולא הפנה אליו שאלות הבהרה בעניין זה. מעבר לכך, התובע טוען בעצמו כי לפחות חלק מההוצאות מומנו על ידי המל"ל, ואינו מבהיר מהי העלות בה נשא מכיסו הפרטי.
54. התובע עותר להחזר בגין התאמת רכבו למצבו הבריאותי והתפקודי. התובע צירף לראיותיו אישורים וקבלות בדבר התקנת דוושת מאיץ בצד שמאל של הרכב ומחסום לדוושה, וזאת בשל מגבלותיו. (ראו נספחים כ-כ"ב, בראיות התביעה). מעיון בנספח כ' בראיות התביעה מיום 30.10.13 מאת המל"ל, עולה כי נרשם בו מפורשות שהחזר בגין עזרים תומכי נהיגה אינו נכלל בזכויות נפגעי העבודה. אין גם חולק כי אינו זכאי לקצבת ניידות מהמל"ל. עוד טוען התובע בסיכומיו כי יידרש להחליף את ההתקנים "בכל שנה-שנתיים" ולכן יש להביא בחשבון 35 החלפות של הציוד ברכב בעלות של 2,500 ₪ להחלפה. לא הובא לפניי כל מסמך התומך בתדירות ההחלפה הנטענת, וזאת למעט תשלומים בהן נשא התובע בפועל בגין התקנת הציוד ברכב. עם זאת, התובע הוכיח זכאותו להתאמת רכבו למגבלותיו הפיזיות ולא יכולה להיות מחלוקת כי בכל קנייה או החלפה של רכבו ברכב אחר, יידרש התובע להתאים רכבו למגבלותיו על כל העלויות הכרוכות בכך. בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות והמל"ל בקשר לתאונה לרבות נסיעות לקבלת טיפולים ככל שיזדקק להם בעתיד, וניידות לרבות בגין עלות התאמת הרכב למגבלותיו, כאמור, בסך כולל של 100,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.
55. כאב וסבל- לאור חומרת פגיעתו של התובע בתאונה אשר הותירה 42% נכות רפואית, בהתחשב בגילו הצעיר ביום האירוע, הניתוחים ועימם הסבל שעבר, ותקופת האשפוז (83 ימים) והשיקום הממושכים, ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הריני מעמידה ראש נזק זה על סך 350,000 ₪.
56. ניכוי גמלאות המל"ל (נכות עבודה)- אין מחלוקת כי גמלאות המל"ל המהוונות המשולמות לתובע על ידי המל"ל בקשר סיבתי לתאונה, מסתכמות בסך של 1,490,000 ₪ וזאת בהתאם לחוות דעת אקטוארית של ד"ר תמיר לוי מינואר 2020 אשר צורפה למוצגי הנתבע. סכום זה יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובע.
57. סיכום ראשי הנזק:
א. הפסד שכר לעבר 420,000 ₪.
ב. הפסד שכר לעתיד+ פנסיה 1,044,000 ₪.
ג. עזרת צד ג' 150,000 ₪
ד. הוצאות רפואיות +ניידות 100,000 ₪.
ה. כאב וסבל 350,000 ₪.
ו. סה"כ: 2,064,000 ₪
ז. ניכויי מל"ל: 1,490,000 ₪-
ח. סה"כ : 574,000 ₪.
סוף דבר
58. לאור כל המקובץ לעיל, הריני מעמידה את נזקיו של התובע על סכום כולל של 506,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23% , אגרה והוצאות משפט.
סכום פסק הדין ישולם לתובע על ידי הנתבע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
אידית קליימן בלק