12. בעניין זה אפנה לתקנות עבודת נוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), תשנ"ו- 1995, המגדירות והמסדירות את העבודות האסורות/המוגבלות בכל הקשור להעסקת בני נוער. לענייננו רלוונטי סעיף 1 לתקנות הקובע בזו הלשון: "לא יעסיק אדם נער בעבודות, בתהליכי הייצור או במקומות עבודה כמפורט בתוספת". כאשר לענייננו רלוונטי סעיף 1 לתוספת העוסק בהרמה והעברה פיזית של חפצים כבדי משקל (ההדגשות אינה במקור):
"העברת חפצים ממקום למקום שלא על-ידי כלי הרמה מכני אלא אם כן נתקימו ההגבלות האלה:
לגבי נער –
(1)במשך שעתיים ביום לכל היותר, אם כל מטען אינו עולה על 12.5 ק"ג;
נעשית עבודה בעזרת מריצה - אם משקל המטען, כולל משקל המריצה אינו עולה על 50 ק"ג."
במילים אחרות, בעת העסקת נער דוגמת התובע, ככל שמדובר בהרמת ו/או העברת חפץ או מטען בצורה ידנית על בסיס כוחו הפיזי של הנער, מתיר החוק משקלים של עד 12.5 קילוגרם למשך פרק זמן של עד שעתיים ליום.
13. ומן הכלל אל הפרט; כפי שהצבענו לעיל, דומה כי אין צורך להכביר מילים בקיומה של חובת זהירות במערכת היחסים שבין מעסיק לעובד. חובה זו כחובה מושגית נקבעה בפסיקה ענפה והינה בבחינת הלכה פסוקה שהרי יחסי השכנות של מעסיק-עובד, נמצאים בליבת דיני הנזיקין. חובה זו חלה על דרך קל וחומר גם ברמה הקונקרטית על מערך היחסים עת עסקינן במעסיק מול נער כמו במקרה דנן. משכך, השאלה הנשאלת ואשר סביבה ייסוב הדיון היא: האם בנסיבות המקרה דנן ועל בסיס המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט, עמד התובע בנטל השכנוע להוכיח קיומו של סיכון צפוי ובלתי סביר אשר הוא בלבד מקים התנהגות עוולתית של הנתבע ביחס לתובע? על מנת להכריע בשאלה זו יש להציג תחילה את המסד הראייתי כפי שעלה מעדויות בעלי הדין ועדיהם בפניי. בכך יעסוק הפרק הבא;
ב. המסד הראייתי כעולה מעדויות בעלי הדין ועדיהם
14. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם העובדה כי התובע נפגע קשה באותו היום מחתך זכוכית ברגלו. המחלוקת מתמקדת בשאלה מה גרם לניפוץ לוח הזכוכית: בעוד שהתובע גורס כי הזכוכית התנפצה לפתע ללא כל סיבה חיצונית הידועה לו, גורס הנתבע כי מדובר בפעולה מכוונת של התובע אשר בעט בלוח הזכוכית ובכך גרם לניפוצו ובמעשהו זה, ניתק קשר סיבתי בין הפציעה שנגרמה לתובע לבין הנתבע.
15. התובע מתאר בתצהירו את אופי עבודתו אצל הנתבע ואת נסיבות התאונה באופן הבא: " במסגרת העבודה שלי אצל זאנדברג הייתי עובד במחסן, ובעיקר מסדר בשקים גדולים בובות משחק קטנות שהיו מיועדות למכונות משחקים... ביום התאונה זה היה יום שישי, לאחר שעות הלימודים עבדתי אצל הנתבע במחסן, באותו יום ביקש ממני הנתבע שאעשה את העבודה הרגילה- סידור בובות בשקים. בצהריים לקראת סוף יום העבודה, הנתבע בקש ממני ומיובל צדיקר, שעבד גם הואר במחסן באותו יום, לקחת מהמחסן פלטות זכוכית גדולות ולזרוק למכולת האשפה שהייתה ממוקמת במרחק של כ- 40-50 מטר מדלת המחסן. מדובר היו בפלטות זכוכית ענקיות, גבוהות יותר מהגובה שלי באותו הזמן, וכבדות מאוד. התחלתי ללכת על הכביש עם פלטת הזכוכית לכיוון מכולת האשפה שהייתה מונחת על המדרכה. כשהגעתי למדרכה , הרמתי קצת את פלטת הזכוכית כדי לעלות למדרכה עליה הייתה ממוקמת המכולה. בשלב זה הזכוכית נשברה וחצי ממנה נפל וחתך לי את שוק רגל ימין" התובע מכחיש את טענת הנתבע וטוען בתצהירו: "לא בעטתי בזכוכית ולא זרקתי אותה. בסה"כ ניסיתי לעלות למדרכה כדי לשים אותה במכולה כפי שהנתבע אמר לי לעשות". (ראו סעיפים 8,11-12,16-17 בתצהיר התובע, ההדגשות אינן במקור).