25. אי מתן הוראות בטיחות, ציוד עזר או ציוד מגן- אין מחלוקת כי הנתבע לא נתן בידי התובע הוראות מיוחדות עובר לנשיאת המראה, לא צייד את התובע בכפפות הגנה, או בכלי עזר אחר כדוגמת מריצה או עגלה כדי לשאת את המראה אל עבר מכולת האשפה באופן בטוח וזהיר, כאשר אף לשיטתו עסקינן בנתיב הליכה בלתי מבוטל שאורכו כ-50 מטר מהמחסן ועד למכולת האשפה (" לא נתתי לו שום דבר...זה היה חד פעמי, אין מה להסביר"- פרוטוקול, עמ' 39). יתרה מזו, הנתבע אף לא היה בקשר עין עם התובע בזמנים הרלוונטיים, כדי להשגיח ולפקח על הנעשה. ניסיון החיים והדעת נותנת כי לוח זכוכית במימדים הללו הינו בעל משקל כבד, ומטיבו הינו שביר, ועל כן נשיאתו בידיים חשופות ללא מיגון וללא כל אמצעי עזר למרחק של 50 מטר, טומן בחובו סיכונים בלתי מבוטלים אותם היה על הנתבע לצפות כמעסיק, סיכון אשר לדאבון הלב התממש במקרה דנן, קל וחומר כאשר עסקינן בנער שהתבקש לבצע את המטלה בפעם הראשונה, כנטען על ידי הנתבע בעצמו, ולא עסק בנשיאת משאות כבדים ושבירים כדבר שבשגרה במסגרת עבודתו.
26. היעדר פיקוח בכלל ולנוכח אופיו של הנער כפי שהיה ידוע למעסיק בפרט- במהלך עדותו ציין הנתבע כי התובע היה נער "בעייתי", כך לדבריו. כאשר התבקש לפרט למה התכוון, השיב: " לא נעים לי להגיד" אך הסביר כי על רקע זה ובשל תחנוניה של אימו "כי הוא מפריע" "והיה עושה לה בעיות" (עמ' 37,44 לפרוטוקול) נאות לקחת אותו לעבודה אצלו בעסק בהמשך דבריו אמר: "נתתי לו זכוכית וקרה אסון". (פרוטוקול, עמ' 45). במצב דברים זה, כאשר הנתבע מודע לאופיו של הנער אותו הסכים להעסיק ואף מעיד בעצמו "גם לי הוא היה עושה בעיות. זה לא ילד רגיל" (עמ' 44 לפרוטוקול), מתבקשת מאליה השאלה, מדוע הורה לנער כזה, שהוא עצמו לא יכול לסמוך עליו, לבצע עבודה הטומנת בחובה סיכונים, וזאת ללא הדרכה, מיגון או פיקוח צמוד. לנתבע הפתרונים ומהתרשמותי מעדותו וכנות דבריו, דומני כי למד את לקחו בדרך הקשה. במסגרת זו, מצאתי להפנות בעניין זה לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון בע"א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי-חיפה (23.12.09)), שם נקבע: "נקודת המוצא לדיוננו היא כי על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח על אופן העבודה של עובדיו ולהזהירם מפני הסכנות הכרוכות בעבודתם. דברים אלו נכונים מקל וחומר מקום בו העובד אינו מנוסה בעבודה מסוג זה שנתבקש לבצע". (ההדגשה אינה במקור).