גם טיעונים אלה של הסנגורים אין בידי לקבל:
טיעון הסנגורים, בנוגע לבדיקת כתב היד המופיע בפנקס המנוחה, באות אלף, בו רשום שמו של מר עציון אביטל, הוא טיעון שייתכן ויש לו חשיבות לתיק האזרחי, לשאלה אם מר עציון הוא היורש ואם לאו. בתיק הפלילי, כפי שקבעתי מספר פעמים לעיל, שאלת ירושתו של מר עציון איננה חשובה להכרעה, אם הנאשמים ביצעו את העבירות הפליליות המיוחסות להם.
--- סוף עמוד 100 ---
טיעון הסנגורים, בנוגע לתמיהה הכיצד ילדיה של אחותו של מר עציון, האמורים להיות יורשים יחד עימו, ויתרו על ירושת המנוחה – גם טיעון זה יכול ותהא לו חשיבות להכרעה, אם מר עציון יורש או לא, והאם קיימים יורשים חוקיים נוספים, אך אין לכך כל רלבנטיות לשאלה, אם הנאשמים ביצעו או לא ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום.
גם הטיעון בבקשת הנאשם 2 מלפני מספר ימים, בנוגע לקיומו של יורש נוסף, והוא מר גדעון הסל, איננה רלבנטית כלל להכרעה הפלילית בתיק זה, כפי שהחלטתי בבקשה, ושחלקה הובא על ידי לעיל.
בנוגע לאופן בו נודע לעד על פטירת המנוחה, הוא סיפר (עמ' 371, שורות 1-7):
"אני התקשרתי אליה כמה פעמים והיא לא ענתה ואז דפקתי על הדלת והיא לא ענתה. חשבתי שהיא יצאה לסידורים, השארתי לה פתק על הדלת כשהיא מגיעה הביתה שתתקשר אלי. היא לא התקשרה ולמחרת נסעתי במיוחד וראיתי שהפתק עדיין על הדלת הבנתי שאו שהיא בבית חולים או שהיא בבית ולא עונה לי. ביקשתי מהבת שלי שתתקשר למשטרה. המשטרה ביקשו שאני אשאר ולא יכולתי כי היו לי פועלים שהיית צריך להסיע. כעבור כמה דקות הגיעו משטרה, מכבי אש ואמבולנס. היומנאית התקשרה שאגיע שיוכלו לפרוץ. כך עשיתי. הם פרצו ומצאנו את המנוחה ברצפה"
העד נשאל בנוגע למשפחת הנאשמים (עמ' 370, שורות 24-30):
"ש. מי היה בלוויה של המנוחה?
ת. אני, אחיין שלי עודד וולף ונציגים של חברת קדישא.
ש. מישהו ממשפחת כרסנטי היו?
ת. אף אחד לא היה.
ת. לפני האירועים האלה שמעת על משפחת כרסנטי?
ת. בחיים לא.
ש. גם לא ראית אותם?
ת. לא. גם לא בלווית הבן דוד שהם טענו שהוא חבר שלהם, הם גם לא היו.
ש. מי זה הבן דוד?
ת. דב הינזלר, אח של המנוחה"
וכך בהמשך עדותו (עמ' 371, שורות 12-19):
"ש. אמרת שהתקשרת לאנשים אולי הם רוצים להגיע ללויה שלה
ת. נכון.
ש. זה לפי ספר הטלפונים שהיה אצלה.
ת. גם וגם מהיכרות.
ש. האם בחיפושיך בספר הטלפונים מצאת את השם כרסנטי?
ת. לא.
ש. לא בעברית ולא באנגלית?
ת. לא"