באי כוח הנאשמים טענו, שאם מר עציון אכן השתתף בשתי ההלוויות, של המנוחה ואחיה דב, הכיצד לא הובא איש להעיד על כך ולהוכיח שהוא היה בן משפחה ומתאבל –
--- סוף עמוד 101 ---
גם טיעון זה דינו להידחות – כפי שכתבתי לעיל מספר פעמים, שאלת קרבתו של מר עציון למנוחה, ושאלת ירושתה, אינם רלבנטיים להכרעה בעבירות הפליליות המיוחסות לנאשמים, ואין כל רלבנטיות לעדים, שיגיעו ויעידו בפניי אם העד "היה בן משפחה ומתאבל".
העד נשאל אם הוא מכיר את רונית רוזנצוייג ובתה אתי, והוא שלל זאת (עמ' 372, 6-9). העד נשאל איך התוודע לשם כרסנטי, וכך נשאל וענה (מעמ' 371 שורה 20 עד עמ' 372 שורה 1):
"ש. הבת שלך מגיעה לדירה יום אחד אחרי מותה והמנעול לא עובד. תספר לי על האירוע הזה.
ת. הייתי בשבעה על אשתי המנוחה ושלחתי את הבת שלי להביא עוד דברים משם, לרוקן את המקרר שלא יסריח
ש. בבית המנוחה?
ת. כן. היא אמרה שהמפתח לא נכנס. חשבתי שאולי מישהו מהילדים דחף גפרור לצילינדר והיא אמרה שהוא חדש. באותו יום או למחרת נסעתי לשם וראיתי שהוחלף הצלינדר, הדבקתי מדבקה על הדלת.
ש. מה יש על המדבקה?
ת. שאם למישהו יש טענה לגבי הבית שיפנה אלי, עם מספר טלפון שלי. כעבור מספר ימים ישבתי אצל עו"ד שלי וכרסנטי התקשר".
הנאשמת, בעדותה בפניי, אישרה שאכן היה פתק על הדלת, ובו כתוב "אני, קרוב משפחה, תתקשרו אליי" (עמ' 287, שורות 27-28).
העד המשיך ואמר, שענה לטלפון שצלצל אליו, והמתקשר היה דניאל כרסנטי, וכי "הוא אמר מי אתם? ולמה ניסיתם לפרוץ, אין קרובי משפחה. אמרתי לו שאני נמצא אצל עו"ד ושידבר איתה, והוא ניתק את השיחה" (עמ' 371, שורות 31-32). בהמשך נשאל העד אם הוא אמר מה הקשר שלו למנוחה, והשיב על כך בשלילה (מעמ' 371 שורה 33 עד עמ' 372 שורה 1).
מר עציון תיאר את המנוחה כאדם "... מאד מסודרת, קיוויתי שיש שם משהו כזה ולא מצאתי" (עמ' 372, שורות 3-5), וכשנשאל "האם אי פעם המנוחה, באוזניך, דיברה על צוואה?", השיב "לא. אף פעם לא" (עמ' 372, שורות 16-17).
בנוגע לשכנה של המנוחה, מר דני מילס, אמר העד עציון, שהוא לא זימן את מר מילס כעד במשפט האזרחי, המתנהל נגד הנאשמים, וזאת בעצת עורכת דינו (עמ' 361, שורות 27-32), והוסיף שהוא היה מודע לכך, שקיים הסכם בין מר מילס לבין המנוחה (עמ' 361, שורה 29; עמ' 362, שורות 20-21, שורות 26-27; עמ' 363, שורות 8-9), אך הוסיף שהוא לא קרא את פרטי ההסכם עצמו (363, 12-13; נ/30).