94. לסיכום עדותו של מר עציון:
--- סוף עמוד 102 ---
עדותו בפניי הייתה עקבית ורציפה, דבריו השתלבו היטב עם חומר הראיות הרלבנטי בתיק, ואף נתמכו בעדויות של אחרים, ואין לי כל ספק, שהוא תיאר אירועים שהתרחשו, ואני נותן אימון מלא בדבריו, ומעדיף את דבריו על דברי הנאשמים.
הטיעון לפיו קיימים יורשים חוקיים נוספים, אינו טיעון רלבנטי להכרעה בשאלות הדורשות הכרעה בתיק זה – בין אם מר אביטל הוא יורש או לא, ובין אם קיימים יורשים חוקיים נוספים, שוויתרו או לא ויתרו על ירושת המנוחה, הרי שהחלטה בנ"ל נתונה לבית המשפט האזרחי, הדן בעניין הירושה, ואינני מחליט בעניין זה, ואין להחלטה בשאלת הירושה כל רלבנטיות להכרעות בפניי.
גב' יפה נפתלי
95. גב' נפתלי העידה בבית המשפט ביום 19.2.20 (החל מעמ' 343 לפרוטוקול):
העדה טענה, שהיא טיפלה בילדיה של הנאשמת משך מספר שנים (עמ' 343, שורות 29-32), וכן טיפלה באימה של הנאשמת כשהייתה בבית החולים. לדבריה, "אני מכירה את האם טוב טוב", אך הדגישה כי "היא לא הייתה מספרת שום דבר. דברים אישיים היא לא סיפרה לי" (עמ' 345, שורות 2-3). העדה הוסיפה ואמרה, שיום אחד בחודש מרץ, כשש שנים לפני מתן עדותה בפניי (עמ' 344, שורה 22) הגיעה רונית רוזנצוייג לביתה של הנאשמת, וכי "ישבתי בשולחן והיא באה והביאה לה צוואה. אני הייתי נוכחת" (עמ' 344, שורות 12-14; עמ' 346, שורות 14-17), והוסיפה כי "מירה שאלה את רונית מה זה, ורונית אמרה לא יודעת... מירה שאלה את רונית "מה זה" והיא אמרה לה צוואה" (עמ' 344, שורות 16-17).
מדברי העדה עולה תמיהה, הכיצד רונית לא ידעה מה היא מוסרת לנאשמת, שעה שהיא חתומה על הצוואה? מעבר לכך, אילו גב' נפתלי אכן הייתה נוכחת במעמד הבאת הצוואה ע"י רונית לנאשמת, הכיצד ייתכן שהנאשמת לא ציינה עובדה חשובה זו בפני חוקריה, וגם בתשובתה לאישומים לא ציינה זאת? אין מדובר רק בעדות כבושה, אלא באי-הזכרת שם של עדה מהותית להגנה, על אף שהיו לנאשמת הזדמנויות רבות להזכיר את שמה, ובכל זאת לא עשתה כן.
גם התאריך של הבאת הצוואה ע"י רונית לנאשמת, שלדברי העדה היה 6 שנים לפני עדותה בפניי, בחודש מרץ, וכדבריה "זה היה לפי שש שנים במרץ, לפני שהנכד שלי נולד" (עמ' 344, שורה 22) – סימני חוסר האמת בדברי העדה בולטים עד כדי ביטול גרסתה, על כן, וכבר בשלב חקירתה בבית המשפט, הופנו אליה שאלות ע"י בית המשפט (עמ' 344, שורות 23-26):