בנוסף לכל המפורט לעיל, שוכנעתי, שטעמים של צדק חייבו פתיחת חקירה, לאחר הגשת התלונה במח"ש, וחומר הראיות הרב שנאסף חייב הגשת כתב אישום, ובהתאם להכרעת דין זו, מדובר בראיות מוצקות, לפיהן הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
מכל המפורט לעיל, אני דוחה את כל טיעוני הסנגורים בעניין זה.
גב' נורית אדלר-קורץ
98. גב' נורית קורץ העידה בפניי ביום 24.2.20 (החל מעמ' 409 לפרוטוקול):
העדה הייתה שוטרת במשטרת ישראל, ולדבריה הכירה את אימם של הנאשמים, שהתנדבה במשטרה, והוסיפה כי "כל פעם שהייתה מגיעה שעת צהריים הייתי הולכת איתה לחדר האוכל והיא הייתה לוקחת בקופסאות אוכל ... והיא אמרה שזה לא בשבילה, שיש לה נכדה שאין לה כלום ולה 4 ילדים והיא נותנת לה, ויש את האח והאחות האלה שבקושי מתקיימים והיא נותנת להם אוכל" (עמ' 412, שורה 11).
ב"כ המאשימה לא חקר את העדה בחקירה נגדית, אך בית המשפט הפנה אליה שאלות (עמ' 412, שורות 17-22):
"לבית המשפט
ש. ראית פעם את מלכה עם אדית ביחד?
ת. בוודאי. כל הזמן. קודם כל לא ידעתי על הזוג הזה בכלל. היא לקחה אותי לחנות שלהם והכירה לי אותם, ומאז כל פעם שהייתי צריכה לקנות חלב וגבינה הייתי קונה שם. כשאני אומרת זוג, אני מתכוונת לאח ולאחות שניהלו את החנות.
ש. את מכירה את השמות שלהם?
ת. אדית ואני לא זוכרת את השם של אח שלה. היא אמרה לי שזה אח שלה"
--- סוף עמוד 107 ---
לעדות זו אין כל רלבנטיות להכרעה בתיק זה, שהרי גם אם העדה נהגה לקנות מצרכים מחנות המכולת של המנוחה, לאחר שאימם של הנאשמים "לקחה אותי לחנות שלהם והכירה לי אותם", אין בין כך, ובין השאלה אם הנאשמים זייפו את צוואת המנוחה, כלום.
גב' סיגל בן ברוך
99. גב' סיגל בן ברוך העידה בפניי ביום 24.2.20 (החל מעמ' 413 לפרוטוקול):
העדה סיפרה שהיא מש"קית אמ"ש (אגף משאבי אנוש), וכי עברה מספר תפקידים "ובחלק מהתקופה הייתי מש"קית אמ"ש של מירה". העדה נשאלה ע"י הסנגורית, האם היא זוכרת שלקראת סוף שירותה של הנאשמת, היא נעדרה רבות, ותשובתה "אני עוברת כל כך הרבה שוטרים, כל כך הרבה דוחות נוכחות". לשאלה "את זוכרת משהו לגבי עניין שהיה שם עם ורד שי, שהיא המפקדת שלה" השיבה "לא. לא זוכרת" (עמ' 414, שורות 27-28).
העדה נשאלה ע"י ב"כ הנאשם, בנוגע לאפשרות העברת כרטיס אישי של עובד לאחר, וענתה על כך בשלילה, וכך ענתה להמשך השאלות בעניין זה (עמ' 416, החל משורה 1):