--- סוף עמוד 114 ---
לאפשר לגורם כלשהו להתערב בעבודת החוקרים, ועליהם לעבוד במקצועיות ובהגינות מקצועית, אך לא מצאתי שיש בפניותיה של עו"ד נעמן כדי לפגוע פגיעה כלשהי בהגנת הנאשמים. במהלך ניהול תיק זה נשמעו בפניי עדים רבים, והוגשו מוצגים וראיות, והרושם שקיבלתי, שהחקירה נוהלה באופן מקצועי, הגון ומהימן, ואני דוחה את הטיעון לפיו חוקרי מח"ש פעלו ממניעים פסולים כלשהם, כנגד הנאשמים.
פגם או פסול בכתב האישום:
116. ב"כ הנאשם 2 טען ביום 24.2.20 לפגם או פסול בכתב האישום, ולהלן הטענה וההחלטה בה (פרוטוקול מיום 24.2.20 עמ' 420-421):
"ב"כ הנאשם 2
...
אני טוען לפגם או פסול בכתב האישום.
ב"כ המאשימה
ראשית, ברמה הפרוצדורלית, לפי החוק טענה מקדמית מותר לטעון בכל שלב במשפט, למעט שתי טענות שצריך לטעון אותן בהזדמנות הראשונה, אחת מהן היא פגם או פסול בכתב האישום. אזכיר שאנו ביום האחרון של המשפט ולכן צריך לדחות את הטענה על הסף. ...
החלטה
בנוגע לטענת ב"כ הנאשם 2 לפגם או פסול בכתב האישום, סעיף 151 לחסד"פ קובע מפורשות שטענה זו יש להעלות בתחילת המשפט, אלא אם בית המשפט הרשה לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. אינני מרשה העלאת הטענה בשלב מאוחר יותר, משלא שמעתי כל נימוק שיש בו כדי להצדיק זאת, אך יחד עם זאת הסנגור רשאי להתייחס לעניין זה בסיכומיו.
..."
117. ב"כ הנאשמים טוענים, כי התנהלות חוקרי מח"ש, כפי שתוארה על ידם, והובאה על ידי בהרחבה לעיל, מצדיקה קבלת הטענה של הגנה מן הצדק, וכן מצדיקה קביעה שמדובר בפגם או בפסול בכתב האישום. כפי שפירטתי לעיל, בכל טענות הסנגורים לא מצאתי ולו נימוק אחד ממנו עולה, שאכן נגרם עיוות דין למי מהנאשמים, ולא מצאתי נימוק לכך שהגנתם נפגעה פגיעה כלשהי, על אף התערבותה של עו"ד כרמית נעמן, ולא מצאתי שחוקרי מח"ש פעלו באופן אישי נגד מי מהנאשמים. טיעוניהם של הסנגורים הנ"ל נובעים מכך, שמעשיהם הפליליים של הנאשמים התגלו, למרות שהם עשו הכל בכדי להסתירם, כולל "גיוס" עדות לצוואה, והדרך היחידה אותה מצאו לשם התגוננות מפני מעשיהם הפליליים הייתה להטיל דופי ורפש בחוקרי מח"ש, בתקווה שמרפש זה יעלה אותו ספק סביר לו הם זקוקים בכדי לצאת מהתסבוכת המשפטית בה הם מצויים.
118. מסקנתי היא, שאין כל פגם או פסול בכתב האישום, אלא להפך – מדובר בכתב אישום, שטעמים של צדק חייבו את הגשתו, וכעולה מהכרעת דין זו, מעשיהם של הנאשמים המתוארים בכתב