--- סוף עמוד 115 ---
האישום, הוכחו מעבר לכל ספק סביר. סוף דבר – אני דוחה את טיעון הסנגורים לקיומה של הגנה מן הצדק, ואני דוחה את טיעוניהם בדבר קיומו של פגם או פסול בכתב האישום.
הימנעות מהבאת ראיות רלבנטיות
119. כלל ידוע משכבר הימים, שבהעדר הסבר סביר, אי הבאת ראיה רלבנטית פועלת נגד הנמנע מהבאתה, וככל שהראיה שלא הובאה היא חשובה ומשמעותית יותר - כך המסקנות לחובת זה שנמנע מלהביאה הן מרחיקות לכת יותר, וכלשון השופט קדמי, בספרו : על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1648:
"... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו... וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה".
בית המשפט העליון, בתיק ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל לז(2) 85, קבע, כי הימנעות מהזמנת עד הגנה למתן עדות בבית המשפט, שעה שהבאתו לעדות הייתה אמורה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה לפיה אילו הגיע העד להעיד, עדותו הייתה מחזקת דווקא את הגרסה המפלילה.
120. בתיק זה נמנעו הנאשמים מלזמן את עדי האליבי שלהם, בכך שלא נקטו בכל צעד ממשי בכדי לוודא שאותם עדים יגיעו לבית המשפט, מלבד מילים כלליות ובלתי מבוססות שנטענו ע"י הסנגורים במהלך ניהול המשפט ובסיכומיהם, ושאינם נתמכים בראיות כלל. הסנגורים נמנעו מלזמן את עדי האליבי באמצעות בית המשפט, וכאשר זומנו שתי עדות – הדבר נעשה יום לפני הדיון, ומשלא הופיעו, נמנעו הסנגורים מלבקש להוציא נגדם צווי הבאה. גם לדיון האחרון, שנקבע לפנים משורת הדין, בכדי לאפשר לסנגורים לזמן עדי הגנה, לא זומנו אותם עדי אליבי באמצעות בית המשפט, ולא הוגשה כל ראיה שיש בה כדי להראות, שהסנגורים ניסו לזמן את עדי האליבי או את יתר עדי ההגנה שטענו להם במהלך ניהול המשפט.
121. הנאשמת טענה כי "הקוד הסודי שלי הסתובב ביחידה אצל כל אחד" (עמ' 232 שורות 30-31), לאחר שהמפקדת שלה איימה עליה באומרה "אם אני לא אשתף פעולה ואתן את הקוד שלי לשוטרים היא תמרר לי את החיים" (עמ' 233, שורות 2-3). הנאשמת הוסיפה וטענה, שהיא הגישה על כך קבילה, ואף שכרה את שירותיו של עורך דין, שהגיע עימה לפגישה במשטרה (עמ' 233, שורה 1), והוסיפה כי אותו עורך דין ששכרה "יבוא להעיד כאן" (עמ' 233, שורה 1). הנאשמת אמרה עוד "הנציגה של נציב קבילות השוטרים, אמרה לי שאת לא שייכת ליחידה, אסור לשוטרים להגיד לי שלום, השוטרים פוחדים פחד מוות. הם גם יבואו להעיד פה" (עמ' 233 שורות 19-20).