ש. אבל קודם אמרת שאתה לא זוכר.
ת. התכוונתי לפרטים ספציפיים. אבל לגבי השנים גם רשום"
הנאשם נשאל הכיצד אחותו לא ידעה למסור פרטים על החברה, כולל תפקידה והיכן היה מיקומה, והוא ייחס זאת למצבה הרפואי (עמ' 319, שורות 8-11):
--- סוף עמוד 150 ---
"ש. כששאלו את מירה מה היא עשתה, היא לא אמרה מנכ"ל. אתה היית פה.
ת. מירה היא פוסט טראומטית, 70% נכות מביטוח לאומי. היא נשאלה כמירה, אני נשאל כדניאל כבר סמכא בחברה הזו, כבעלים בחברה, כאח של אחותי שדברים מזכרונה פרחו מזמן, אז היא לא ענתה. מעבר לכך, מה שהיא ענתה, ענתה, ומה שאני עונה, אני עונה.
הנאשם נשאל וענה (עמ' 319, שורות 12-17):
"ש. היכן הייתה החברה?
ת. רח' בלובנד, אזור תעשיה שמן בחיפה. זה היה ליד שדה תעופה. אני זוכר את זה, חילקו את המחסן, אמרו קחו 100 מ' וסגרו עם קיר גבס.
ש. כששאלנו את מירה כשהייתה מנכל החברה, כשהיא קמה בבוקר לאן היא נוסעת היא השיבה שאין לה מושג. איך אתה מסביר זאת כאשר היא הייתה מנכל של החברה שלך?
ת. איך אתה רוצה שאני אסביר את זה?"
ובהמשך (עמ' 319, שורות 18-26):
ש. האם תשובתך שוב פוסט טראומה?
ת. אין לי יכולת לשער למה ענתה איך שענתה אחותי. אני כאדם אפילו הדיוטה יכול להבין את הסיבה ולמצוא את התירוץ מה הסיבה למה שאמרה אחותי, והסיבה נאמרה ע"י אחותי.
ש. אני אתן לך הסבר – כשאתה אומר שהיא הייתה מנכל שלך, דרכה אני מראה לך שזה הזוי. איך יכול להיות שמנכל של חברה שלך אומר שאין לו מושג אם היה מנכל ואין לו מושג לאן הוא נוסע בבוקר?
ת. החברה היא פרטית בע"מ. היא אינה חברה ציבורית שחברי הדירקטוריון הם בעלי המניות, הייתה מניה אחת לכל אחד. היו שלושה ארבעה או שישה אנשים לכל היותר. אחותי התבקשה לעזור, קיבלה הגדרת תפקיד וזהו. מאוד פשוט"
הטענה לפיה הנאשמת סובלת מפוסט טראומה, שהשפיעה על זיכרונה, לא הוכחה כלל בתיק זה, כך שטיעון זה נותר טיעון כללי ובלתי מבוסס.
163. חברת סטאר נסגרה עוד בשנת 1994: ב"כ המאשימה הפנה את תשומת ליבו של הנאשם, שחברת סטאר נסגרה עוד בשנת 1994, הגם שבקורות החיים של אחותו, הנאשמת, צוין שהיא הייתה מנכ"לית החברה בין השנים 1995-2000, וכך נשאל וענה (מעמ' 319 שורה 32 עד עמ' 320 שורה 6) :
ת. נסגרה. למיטב ידיעתי החברה נסגרה. באיזשהו שלב עזבתי את החברה לפני שהיא נסגרה, ולאחר מכן היא נסגרה. לא יודע אם זה כתוב ברשם החברות.