ש. כתוב שהיא נסגרה. כתוב חברה פרטית מחוקה, מוגבלת 94.
ת. אז אני אסביר מהי חברה מוגבלת. כאשר עושים הליך של סגירת חברה היא נרשמת מוגבלת כמה שנים, והמוגבלות זה על זה שלא שילמת רשם חברות. אז בשנת 94 החל הליך הסגירה. אם נעשתה פה בקורות החיים טעות, אני יכול גם להגיד שזו טעות סופר. לא קרה שום אסון."
הנאשם מנסה להוציא עצמו מהכזב שכתב בקורות החיים של אחותו, בנוגע לשנים בהם כיהנה, כביכול, כמנכ"לית חברת סטאר, באומרו, שמדובר בטעות סופר, וכי "לא קרה שום אסון". אם חברת סטאר נסגרה כבר בשנת 1994, אז ברור שהנאשמת לא יכלה להיות מנכ"לית של חברה זו שנה אחרי סגירתה, ובמשך 5 שנים, והסברו של הנאשם שצוטט לעיל, אינו מתקבל על הדעת, והרי הנאשמת הגיעה לראיון עבודה במכללת אקדמון, בהסתמך על קורות חיים אלה, והיא אף העידה בבית
--- סוף עמוד 151 ---
המשפט, ומעניין שטעות חמורה מעין זו, מוסברת כטעות סופר, והסבר זה ניתן בחקירתו הנגדית של הנאשם. אני דוחה הסבר זה של הנאשם, וקובע שמדובר בכתיבת נתון שקרי בקורות החיים של הנאשמת, כמו נתונים רבים אחרים, עליהם עמדתי בהתייחסות לגרסאות הנאשמת דלעיל, ואמשיך ואתייחס לכך גם להלן.
164. חברת בקמן: הנאשם נשאל שאלות בנוגע לחברת בקמן ובנוגע לתפקיד הנאשמת בה, וכך נשאל וענה (עמ' 320, שורות 10-26) :
"ש. מה היה תפקיד של מירה בחב' בקמן?
ת. חב' בקמן למחקר, ואני מקריא מברושור שהיה בכנס האיכות 18 – שם כתוב שהמכון הוקם ע"י מרצים המעוניינים לתת מענה לבוגרים בעלי תואר שני שמעוניינים להמשיך לימודים לקראת תואר שלישי. זה היה קול קורא לאנשים שיביאו מאמרים ואנו נפרסם במסגרת המכון, יהיה ג'ורנל ויוכלו להציג שם. זו הייתה כוונה טובה במסגרת המכון. מירה גם לימדה, אני הייתי יושב איתה וחוזר איתה על החומר. היא עזרה לי במחקר ובמאמרים שלי, היא דלתה ואספה מידע, ולכן גם נרשמה כאחת מרושמי המאמר, אפשר לרשום 3 אנשים במאמר, אחת מהן היא אחותי. היא אספה אינפורמציה. המאמר שעליו היא חתומה זה במסגרת מכון בקמן. תפקידה היה לנהל ולהיות אחראית לרישומים, טופסולוגיה, לאגד. בגדול היא הייתה מנכל בחברה שאני הבעלים שלה, ואני אומר מה יקרה בחברה.
ש. כשאתה כותב בקורות חיים על אדם שהוא מנכל, כל אדם מגיל 10 צפונה מבין מה זה מנכל. זו אמירה שקרית.
ת. כך אתה טוען.
ש. סיפרת סיפור- היא מנכל של החברה לא הייתה .