ת. כך אתה טוען. אני טוען כבעלים יחיד של החברה, שהיא הייתה מנכל פראקסלנס. היא קבעה מה לעשות. היא מירקרה מנהל כללי. זו לא חברה ציבורית עם תשקיפים. יש בעל מניות אחד וזה אני, אחיה. והיא המנכ"ל שלי. מאוד פשוט"
דברי הנאשם דלעיל סותרים את מסמך קורות החיים של הנאשמת, ת/12 :
במסמך זה כתוב, שהנאשמת הייתה "מנכ"ל ובעלים של חברת Bakman …" מחודש ינואר שנת 2004 ועד "היום", דהיינו עד לשנת 2015, ואילו בתשובת הנאשם שצוטטה לעיל הוא הדגיש את היותו "בעלים יחיד של החברה" – זוהי סתירה המובילה למסקנה, שמדובר בנתון שקרי, ולא הוגשה כל ראיה בעניין חברה זו, מרשם החברות, על אף שהנאשם ציין שברשותו מסמך כזה : "יש לי את המסמך מרשם החברות...אני יכול להציג העתק מרשם החברות על רישום החברה עם השמות" (עמ' 320, שורות 8-9).
סתירה נוספת היא בדברי הנאשם שצוטטו לעיל, מהם עולה שמטרת החברה היא "לתת מענה לבוגרים בעלי תואר שני שמעוניינים להמשיך לימודים לקראת תואר שלישי. זה היה קול קורא לאנשים שיביאו מאמרים ואנו נפרסם במסגרת המכון, יהיה ג'ורנל ויוכלו להציג שם ...", ולעומת זאת – בקורות חייה של הנאשמת, ת/12, נכתב שחברת בקמן "מתמחה בייעוץ תעשייתי לרבות הנדסת ייצור וניהול הייצור". מדובר בשני עניינים שונים לחלוטין.
הסתירות הנ"ל, לצד הרושם הגרוע שהותיר הנאשם עת העיד בבית המשפט, מובילים למסקנה אחת ויחידה, לפיה הנאשם, בשיתוף עם הנאשמת, כתבו מסמך קורות חיים, ת/12, המבוסס על נתונים שקריים וכוזבים, והכל במטרה לאפשר לנאשמת להתקבל לעבודה בדרכי מרמה. כשנשאל הנאשם,
--- סוף עמוד 152 ---
בחקירתו הנגדית, אודות הסתירה שבין דבריו לדברי הנאשמת, אודות עבודתה כמנכ"לית החברה, תשובתו שוב הפנתה למצבה הרפואי של אחותו אך הפעם הדגיש שיש אמת עבור אחותו, ויש אמת עבורו, וכדבריו (עמ' 320, שורות 27-32):
"ש. כאשר המנכל נשאל מה עשית בחברה הוא לא אומר שהיה מנכל ושום הסבר ושום בר דעת לא יכול להסביר זאת, ובכל זאת תנסה.
ת. אני אשתדל למרות שזה לא מענייני. יש לי השערה טובה והיא שמירה היא פוסט טראומטית. מה שאתה ומח"ש עשיתם... אף אחד פה באולם לא נחקר 20 שעות במח"ש ולא עבר חקירה צולבת של אדם שלא אמת בפיו ולהוציא דברים מהקשרם גם אני יכול. בהקשר למה שאתה שואל, אני משיב, שמה שענתה אחותי אמת הוא לה, ומה שאני אומר, אמת הוא לי"
הנאשם רחוק מלומר דברי אמת בבית המשפט, וההסבר היחיד שהיה בפיו, לסתירות ולפרכות בין דבריו לדברי אחותו, הנאשמת, היה מצב "הפוסט טראומה" שלה, וזאת מבלי שיבסס טיעון זה בראיה כלשהי. הנאשם הגדיל לעשות, כאשר השיב, שמה שענתה אחותו "אמת הוא לה", ומה שהוא ענה "אמת הוא לי" – ומה שאני קובע, שאין אמת, לא בדברי הנאשמת, ולא בדברי הנאשם, וזה מקור הסתירות הרבות בין דברי השניים, וחוסר הביסוס לטענותיהם הכוזבות.