בפרשת ברזל (ע"פ 752/90 ברזל נ' מ"י, מו(2) 539) קבע בית המשפט העליון:
"...אין לראות כתנאי בל יעבור כי נגרמו למרומה, בעטיה של המרמה, נזק או הפסד מוחשיים. חזות הכל בעבירה של קבלת דבר במירמה הנה ביתרון או בהישג למרמה, ולא בחסר למרומה...
...
ההגנה על הערך החברתי האמור בודאי שהיא יפה לגבי הנחת הדעת במירמה של מי שהוא בעל סמכות לפעול על פי דין, כשהסמכות מוענקת כדי לשרת את האינטרס הציבורי. כשמניח אדם במירמה את דעתו של בעל סמכות אשר כזאת, לגבי עובדות שהן רלבנטיות בענינו (של המרמה), משבש הוא את שיקול הדעת וההכרעה של המרומה, בהפעלת הסמכות ובמיצויה. שאם היו נפרשות בפני המרומה כל העובדות לאשורן, אפשר שהיה פועל, או שחייב היה לפעול, באותו עניין, במסגרת סמכותו, אחרת מכפי שפעל..."
בהתבסס על קורות החיים הכוזבים, הוזמנה הנאשמת לראיון עבודה במכללת אקדמון, ואף התקבלה והחלה לעבוד שם בשכר.
172. היסוד הנפשי הנדרש:
--- סוף עמוד 158 ---
העבירה של קבלת דבר במרמה דורשת יסוד נפשי של "מחשבה פלילית", וכך הוא מוגדר בסעיף 20 לחוק העונשין:
"20. (א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2) פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
(ב) לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.
(ג) לענין סעיף זה –
(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות."
המונח "במרמה" בסעיף 415 לחוק העונשין, כולל משמעות כפולה: הוא מהווה חלק מהרכיב הפיסי של העבירה, ולענייננו - הנתונים הכוזבים בקורות החיים, וכן הוא מתייחס גם ליסוד הנפשי של העבירה, שהוא מודעות המבצע לכך שמדובר בנתונים כוזבים, וכי קיימת אפשרות לקבל את העבודה "המיוחלת" בכוח אותם נתונים כוזבים שצוינו בקורות החיים, ונדרש שהמבצע ינהג לפחות ב"פזיזות" כלפי אפשרות קבלת העבודה בעקבות מצג השווא. בית המשפט העליון קבע בתיק ע"פ 2955/94 מדינת ישראל נ' נחום דורי, פ"ד נ(4) 573, בעמ' 580: