180. הודעת גב' אתי יאנקיס במח"ש מיום 13.7.14 (נ/15):
לדברי העדה "אני זוכרת שזה היה ל"ג בעומר .. זה היה או ב-20 או ב-19" (פרוטוקול מיום 20.9.18, עמ' 119, שורות 14-15), ובהמשך "אנחנו בגן הילדים לא חוגגים באותו היום, אלא סביב אותו תאריך חוגגים קומזיץ לילדי הגן" (עמ' 119, שורה 20), "ברחוב יקינטון בעלי ביצע פניית פרסה במקום מותר כאשר מולנו הגיחה במהירות מהירות פרטית קטנה ... הספיקה לבלום .. אנחנו כמובן בלמנו
--- סוף עמוד 163 ---
עוד בטרם ביצוע מלוא פניית הפרסה. לא היה מגע בין הרכבים" (שורות 3-5). בן זוגה של העדה יצא לבדוק את מצב הנוסעות ברכב השני, וכשחזר לרכבו אמר לעדה, שאימה של הנהגת, שהיא הנאשמת 1 בתיק זה, ואשר ישבה במושב הנוסע, טענה שקיבלה מכה בכתף או בצוואר (שורה 8) וביקשה את פרטי הביטוח, אך הוא סירב לתת לה מאחר ולא הייתה תאונה.
למחרת התקשר לעדה אחיה, מיכאל דוד, שהוא גמלאי משטרת ישראל, ואשר שהה בזמן זה בביתו בחופשת מחלה בעקבות התקף לב וצנתור (שורה 16), ואמר לה, שהנאשמת התקשרה אליו ושוחחה עמו (שורה 17). לדברי העדה, היא איננה יודעת כיצד השיגה הנאשמת את מספר הטלפון הנייד של אחיה, וכיצד קישרה בינו לבינה, ולדבריה "כנראה ממסוף משטרה כי אנחנו שמות משפחה שונים" (שורה 19), והוסיפה ש "נשמע שבאמצעותו היא רצתה לאיים עלינו" (שורה 20).
העדה הוסיפה ואמרה, שהנאשמת התייצגה בפני אחיה כ"חוקרת ותובעת משטרתית" (שורות 22-23) וכי אמרה לו "שאנחנו ביצענו תאונת פגע וברח" (שורה 22). לדברי העדה, הנאשמת "ביקשה שיעביר לנו מסר שאם לא נמסור את מספר הפוליסה של הביטוח שלנו אזי זו תאונת 'פגע וברח' ובגינה בעלי ייעצר. במילים האלה אחי מסר לי, וכמובן שאח שלי נבהל" (שורות 23-25), והוסיפה "...הוא חולה לב אחרי צינתור, הוא ממש נלחץ" (שורה 26).
העדה התקשרה לנאשמת, ושאלה מדוע היא הטרידה את אחיה (שורה 30), והנאשמת הגיבה "בקול מגמגם שהיא באמצע חקירה משטרתית של תאונת פגע וברח ואין לה זמן לשוחח איתי וטרקה לי את הטלפון" (שורות 30-31).
בעקבות הנ"ל, הועברו לנאשמת פרטי פוליסת הביטוח, והעדה הוסיפה ואמרה "הבחורה מתחזה ומטרידה אותי ואת בני משפחתי ומשתמשת במסוף משטרתי לצרכים שלה" (שורות 37-38).
181. עדות גב' אתי יאנקיס בבית המשפט מיום 20.9.18 (החל מעמ' 115 לפרוטוקול):
לדברי העדה, ביום 19 או 20 במאי 2014 (עמ' 118, שורות 30-31), בל"ג בעומר, נסעה יחד עם בעלה ושני ילדיהם לשכונת רמות אלמוגי בחיפה, לעשות קומזיץ (עמ' 115, שורות 10-11), ברכב הרשום על שמה, ושבו נהג בעלה (עמ' 117, שורות 21-22). במהלך הנסיעה ביצע בעלה פניית פרסה, ואז הגיחה מכונית ממול "שנינו הספקנו לבלם. לא היה מגע פח אל פח" (עמ' 115, שורות 12-13). העדה סיפרה עוד, כי ביקשה מבעלה לבדוק מה אירע עם נוסעי הרכב השני (עמ' 115, שורה 14), וכי היא נשארה ברכב, וכשחזר בעלה הוא סיפר, שהבת של הנאשמת נהגה, וכי הנאשמת אמרה "יש לה כאבים בכתף או בצוואר, לא זוכרת במדויק את המילים" (עמ' 115, שורות 15-16), וביקשה את פרטי הרכב, אך בעלה סירב למסור אותם, כיוון שלא היה כל מגע בין כלי הרכב (עמ' 115 שורות 16-17). העדה סיפרה עוד, שהם המשיכו בנסיעה, ואז הבחינו כי הנאשמת "קיימה מרדף אחרינו, ממש. מרדף פראי, ואחרי כמה דקות נעלמה" (עמ' 115, שורות 18-19). לדבריה, "למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מאחי, הוא גמלאי של המשטרה, חולה לב והיה מיד לאחר צנתור באותו זמן" (עמ' 115, שורות 19-20), שאמר לה שהנאשמת התקשרה אליו והציגה את עצמה כ"תובעת משטרתית, חוקרת תאונות" (עמ'