ש. זה כמה ימים לכאן או לכאן ללא קשר לחג עצמו?
ת. כן"
לעניין מה שראתה העדה באירוע, נטען ע"י ההגנה "בעדותה מסרה כי ראתה את הבת של הנאשמת וזאת בשונה מדבריה בדיון לפיה ראתה את הנאשמת". בעדותה, נ/15, נשאלה "את ראית את הנהגת ומי שישבה לידה?", ותשובתה "אני ראיתי את הבת שלה שהיא בלונדינית אבל אותה לא ממש ראיתי" (שורות 62-63). בחקירתה הנגדית נשאלה והשיבה בעניין זה (עמ' 120, שורות 13-14):
--- סוף עמוד 165 ---
"ש. ראית את הנהגת?
ת. לא ראיתי לגמרי, ראיתי שערות, לא ראיתי את הפנים את מלוא הגוף"
ובהמשך (מעמ' 121 שורה 31 עד עמ' 122 שורה 3):
"ש. ראית אותה באירוע הזה?
ת. בטח שהצלחתי לראות, היה אור יום. ראיתי שהיא לא במדים.
ש. ראית את הנהגת?
ת. גם וגם, ראיתי מה שיכלתי, פלג גוף עליון.
ש. היא נראתה כפי שנראית היום?
ת. היא הייתה בלונדינית"
183. שתי "הסתירות" עליהן הצביעה ב"כ הנאשמת אינן פוגעות במהימנות העדה, שהעידה בפניי באופן עקבי ורציף, ואין לי כל ספק, שהעדה תיארה אירועים שהתרחשו עימה בפועל, ואני נותן אימון מלא בדבריה, הנתמכים גם ביתר הראיות בתיק. לעניין תאריך האירוע, העדה כיוונה לפרק זמן ולא למועד ספציפי, מה גם, שעצם המפגש בין העדה לנאשמת, אינו מוכחש ע"י הנאשמת. לעניין הטענה, אם העדה ראתה ביום האירוע את הנאשמת או את בתה, גם בכך לא מצאתי סתירה, שהרי בעדותה במח"ש אמרה "אותה לא ממש ראיתי", ובעדותה בפניי אמרה "לא ראיתי לגמרי, ראיתי שערות, לא ראיתי את הפנים את מלוא הגוף" וכן אמרה "בטח שהצלחתי לראות, היה אור יום. ראיתי שהיא לא במדים" – מדובר בהסבר למה שהעדה ראתה, וגם אם ההסבר בחקירה שונה במעט מההסבר בבית המשפט, הרי שמדובר בהתבטאות, ולא בסתירה מהותית שיש בה כדי לפגוע במהימנותה. בנוגע לדברים שנאמרו על ידה, והם בגדר עדות השמיעה - אני מתעלם מהם לחלוטין, ואינם חלק מהכרעת דין זו.
184. המתלונן – מר יחיאל יאנקיס – העיד בבית המשפט ביום 20.9.18 (החל מעמ' 110 לפרוטוקול):
העד תיאר כי ביום ל"ג בעומר, כשלוש שנים לפני מועד עדותו בפניי, נסע עם אשתו ושני ילדיו ברחוב אלמוגי, לחגוג את החג, והסביר "יש לי ילדים קטנים, לכן בל"ג בעומר אנחנו לא חוגגים באותו יום, אלא יום לפני או יומיים אחרי כדי שזה לא יהיה עמוס" (עמ' 112, 18-19). בדרכו עשה פרסה, ואז הגיע רכב במהירות והוא בלם (עמ' 110, שורות 20-21), כשלדבריו "לא היה שום מגע בין המכוניות" (עמ' 110, שורה 23). לדברי העד הוא ניגש לרכב השני, שם ישבו בחורה צעירה ולידה הנאשמת, תוך שהצביע על הנאשמת באולם הדיונים (עמ' 110, שורה 27). עוד נטען ע"י העד, שהנאשמת ביקשה פרטים, אך הוא סירב כיוון שלא היה מגע בין כלי הרכב (עמ' 110, שורות 29-30), ואז אמרה הנאשמת "שבדיוק יצאה מאורטופד ושכואב לה הכתף" (עמ' 112, שורה 2). העד חזר לרכבו והמשיך בנסיעתו, ואז הבחין כי הנאשמת ובתה עוקבות אחריהם (מעמ' 110 שורה 30 עד עמ' 111 שורה 1), וכדבריו: "היא עקבה אחריי, 5-6 דקות בערך, אין לי זמן מדויק. אם עשיתי פרסה, היא עשתה פרסה, אם פניתי שמאלה אז היא פנתה גם. ממש עקבה אחריי כמה דקות" (עמ' 112, שורות 8-9).