המשך חקירת העדה בבית המשפט (מעמ' 139, שורה 32 עד עמ' 140, שורה 8):
"ש. לפני פרק הזמן של ה 45 דקות, נכח חוקר אחר פרט לך ולחשודה?
ת. לא. אני הייתי עמה לבד בחדר החקירות.
ש. גם כשיצאת וכל ההפסקה היא נותרה שם לבד?
ת. מדובר בחדר חקירות שנמצא בתוך המשרדים של מח"ש. הדלת הייתה סגורה. אין לאף אחד יכולת להיכנס. גם החוקרים האחרים היו עסוקים בחקירות אחרות.
ש. איך את יודעת שחוקרים אחרים היו עסוקים בחקירות אחרות?
ת. אפשר לראות את זה משעות החקירה באותו היום.
ש. את עברת על החקירות של אותו היום?
ת. לא, אבל היות שכולם נחקרו באותו היום ובאותו הזמן, אפשר לראות את זה. שני הנאשמים ושתי העדות"
העדה התבקשה, בחקירתה הראשית, להתייחס לטענות שהועלו ע"י אתי, בדבר הפעלת איומים והטרדות מיניות כלפי חוקרי מח"ש, וזו תשובתה (עמ' 127, שורות 8-12):
ת. לצערי הרב מדובר בטענות מופרכות. העדה חשודה, אתי סויסה, קיבלה יחס חם והוגן. החקירה התנהלה במשרד גדול עם חלונות הפונים לים, אחרי שסיפרה על חייה האישיים ואני סיפרתי לה על חיי. אני זוכרת שבסיום החקירה נפרדנו בחיבוק. אני זוכרת שכאב לי על המצב אליו הגיעה, והתנהלות הייתה תקינה, נאותה כמו בכל תיק, לא איימנו עליה"
מעין נשאלה עוד בחקירתה הנגדית (עמ' 131, שורות 8-12): "אם אני אומרת לך שבעצם לפני החלק המתועד, הפעלתם על העדה לחצים גם תוך כדי ידיעה על הבעיות הנפשיות שלה וגם כי ראיתן שהיא מודאגת ממצב אמא שלה, מה יש לך לומר?", ותשובתה לשאלה: "אתי הגיעה רגועה מאד לחקירה, לא הראתה סימני מצוקה. הבנתי אותה מאד מהמעט שסיפרה לי לגבי מצבה הבריאותי – גם אני אמא וגם אני חוויתי דיכאון אחרי לידה. נהגתי בה בצורה רגישה והגונה, כפי שאני נוהגת בכל חקירה שלי. לא הפעלתי עליה כל לחץ"
בנוגע לתרופות של אתי, נשאלה מעין (עמ' 128, שורות 30-31):
"ש. הידעת שהעדה נוטלת תרופות פסיכיאטריות?
ת. לא היה ידוע לי, ולא היה רלוונטי לחקירה"
ובהמשך (עמ' 129, שורות 4-12):
--- סוף עמוד 49 ---
" ש. אם אני אומר לך שהעדה במהלך החקירה ביקשה שיינתן לה לקחת תרופות וכדורים שיש עליה לקחת באופן שוטף?
ת. לא זכור לי דבר כזה. אם הייתה מבקשת, היינו נותנים לה.
ש. העדה אומרת שלא קיבלה את הטיפול התרופתי ובאיזשהו שלב החלה להתחנן לקבל את הטיפול הרפואי שלה, להוציא תרופות שיש לה בתיק, מה יש לך לומר?
ת. טענה מופרכת. ניתן להתרשם מהנוחות של העדה בחקירה שלה.