ש. האם נכון שלפני החלק שתועד, אפשרתם לה דקות לפני את כל הכדורים שהיא צריכה לקחת, כולל כדורי הרגעה?
ת. לא זוכרת שביקשה, ולא ראיתי אותה לוקחת"
מעין המשיכה לענות לשאלות שהופנו אליה באותו עניין : לשאלה "היא הייתה מספרת שאמרת לה שאתם יודעים שהיא בהליך לקבל דירה מעמידר, האם נכון?", השיבה "זה לא נכון בכלל. היא זו שסיפרה לי באיזה שלב של החקירה שהיא קיבלה דירה או אמורה לקבל דירה והנאשמת אמורה לעזור לה עם הדירה" (עמ' 132, שורות 28-31) ; בנוסף, כשנשאלה "האם נכון שאמרת לה שיכולים לקחת לה את הילדים מהרווחה אם תהיה נאשמת בפלילים?", השיבה ש "אין לי שום קשר לרווחה, ולא ידוע לי איך הרווחה מתנהלת במקרים מהסוג הזה. יש אנשים, נאשמים ואנשים שהורשעו והרווחה לא מתערבת. אין לי סמכות, וגם לא אומר דבר כזה" (מעמ' 132 שורה 32 עד עמ' 133 שורה 3)
וכך בהמשך (עמ' 133, שורות 4-8):
"ש. אם אני אומרת לך, שהעדה אומרת שידעתם עליה פרטים אישיים והראתם לה דברים מרשתות חברתיות כמו פייסבוק ואמרת "אנחנו יודעים עלייך הכל" במסגרת החקירה, נכון?
ת. זה לא נכון. לא הראיתי לה דברים בפייסבוק. אין לי פייסבוק ואני לא יודעת איך להתנהל בפייסבוק. יש לי פרטים כתובת, מספר ילדים והאם נשואה. אין לי דרך לדעת פרטים על מצבה הרפואי, והדברים שידעתי זה ממה שסיפרה לי בעצמה, ולא מעבר לכך"
מעין התייחסה להתרחשות שהובילה לשינוי גרסתה של אתי (עמ' 137, שורות 1-12):
"ת. יצרתי קשר מאד טוב עם הנחקרת. קשר טוב הוא בסיס טוב שבסופו של דבר מוביל הרבה פעמים להודאות. האמירות שנאמרו לה נאמרו בצורה עדינה. בצורה רגישה. זו הייתה בחירתה להבין שמה שהיא עשתה לא בסדר והיא בחרה לומר את האמת.
ש. מדוע ברגע מסוים של החקירה, בעמ' 4, החלטת שאת רוצה להשפיע עליה בדרך חוקית? מדוע אין זה מופיע בהודאה לפני שאת יוצאת מהחדר? את זה תסבירי. אל תאמרי שהיא הודתה מרצונה. למה לא רשמת את זה?
ת. אפשר לראות שהיא הודתה מרצונה בחלק שתועד. היא מספרת את כל הסיפור מרצונה ולבד. לא הנחיתי אותה. שנית, היא הודתה. היא עשתה משהו מאד לא פשוט. לא אשב ואכתוב בעדות ולא אחזור על הדברים שלה. כדי להמשיך ולהתקדם אנו רושמים את הדברים במזכר, ומתקדמים להמשך חקירה. אנו כותבים במזכר הרבה פעמים את הדברים האלה. הדברים תועדו במזכר כפי שאני נוהגת לעשות. אין לי חובה לרשום את זה בעדות. זכותי לתעד את זה במזכר. העיקר שזה מתועד"