"ש. יש לך היום בתוך תיק החקירה מסמך שאתה יכול להגיד שממנו נגזרה חתימת המנוחה
ת. השבתי לזה בתשובה הקודמת אין דבר כזה"
בהסתמכם על דברי החוקר הנ"ל, טענו ב"כ הנאשמים, שהחוקר חסן אישר בחקירתו הנגדית, שאכן בדק לעומק את הטענה, לפיה הנאשמים השיגו את המסמך המסומן א1 מרשם הירושות או מ"מישהו בפנים", וכי לא מצא שלא הייתה כל דרך לנאשמים או למי מטעמם להגיע למסמך הנ"ל מהתיק ברשם הירושות.
--- סוף עמוד 63 ---
באי כוח הנאשמים הוסיפו וטענו, כי גם על פי העדות של דניאל מילס, ביקור הנאשמים בדירת המנוחה התרחש בחודש יוני 2014, לאחר שקדם לו ביקור של עציון אביטל, שרוקן את דירת המנוחה ממסמכים וחפצי ערך, וכל זה הרבה אחרי הגשת "הצוואה שבמחלוקת", כך להגדרתם, ואישורה על ידי רשום הירושות.
באי כוח הנאשמים טענו עוד, שתחילה נטען, שהנאשמת עיינה בתיק בעת הגשת הצוואה ונחשפה למסמך א'1, אך לטעמם, ולאחר בדיקה מעמיקה יותר של סכום האגרה ומה הוזמן בפועל, התגלה כי כיוון חקירה ראשוני זה אינו מספיק, מכיוון שהגישה למסמכים כגון אלה תלויה בתשלום אגרה או הצגת צו בימ"ש. עניין גובה האגרה הנדרש הוצג ע"י ב"כ הנאשמת, כאשר שאלה את החוקרת קרנית:
"האם את מודעת לכך שכדי לקבל את המסמכים באמת ובפועל שמהווים את תיק הירושה, יש לשלם אגרה בת מאות שקלים ...", וב"כ המאשימה הגיב לכך "מה שחברתי אומרת, אין לי מושג מה היא אומרת. אני מקווה שבפרשת ההגנה לדבריה יוצגו ראיות" (עמ' 149, שורה 2).
באי כוח הנאשמים טענו עוד, שלא נבדקה הטענה של כרמית נעמן לפיה המסמך הוגש בתיק האזרחי, או בתיק אחר, וכדברי החוקר חסן "לא זוכר שאני ביצעתי את הבדיקה" (עמ' 92, שורות 27-29), והוסיפו שגם החוקרת קרנית לא בדקה זאת.
באי כוח הנאשמים הוסיפו וטענו, שבסיכומי התביעה עלתה "טענה שקרית והזויה" ש- "לא נתמכת בשום ראיה פיזית", ו- "מהווה דוגמא קלאסית לניסיון הבלתי פוסק לתמרן את העובדות ואת כב' בית המשפט", לפיה הייתה לנאשמת גישה לחתימת המנוחה על הבקשה לצו הירושה שהגישה אדית איתן ז"ל בעניין ירושת אחיה דב ברטהולד, כלומר המסמך א'1, כאשר פנתה ביום 7.5.14 לרשם הירושות והגישה את הצוואה ביום 12.5.14. לגישת הסנגורים, "מדוע טענה זו כה שקרית, נבזית ומייצגת בדיוק את הדרך המניפולטיבית של הצגת "עובדות" מופרכות כראיות? כיוון שניתן בקלות לעקוב אחר מה ראתה מירה בעיון בתיק לפי האגרה ששולמה בכרטיס אשראי ע"ש ביתה דוריה , האגרה ששולמה, הנמוכה ביותר. אינה מאפשרת גישה למסמכים מסוג זה כלל. הדרך להגיע למסמך הבקשה המקורי אשר לפי חוקרת מז"פ היה חייב להימצא בידי מי שאולי העתיק את החתימה היא ע"י תשלום אגרה מורחבת ע"ס מאות ₪ , הגשת בקשה ותיעוד על עיון או קבלת החומר באמצעות צו וגם דבר זה היה מתועד. יתרה מכך, המכתב ממשרד המשפטים נ/38 המתעד עיון במסמך זה מעיד אף הוא על אותו הדבר, לא היתה גישה למירה לא ביום 7/5/14 ולא בשום יום לתיק בו מונח א/1 המקורי שעפ"י תיאורית התביעה שהתמוטטה שימש בסיס אולי לזיוף."