הנאשמת המשיכה וסיפרה, שלאחר אישור הבקשה "שמחים ומאושרים הלכנו לטאבו" (שורה 44), וכן לבנק לאומי בכרמל (שורה 45) שם "הם בדקו את זה משפטית ואמרו שיעבירו את הכספים" (שורות 45-46). בשלב זה, "איך שניסו להעביר הגיע אדם עם עורך דין ועיכב את הצוואה וטען שהוא קרוב משפחה וטען שזייפנו וזה וזה" (עמ' 46-47). "ואז היה איזה שכן מעל דירת המנוחה בקומה האחרונה בשם דניאל מילס, הוא אמר שהוא קנה ממנה שטח אדמה ששווה משהו כמו מיליון שקל והוא קנה ממנה בארבעים אלף שקל בתשלומים"... "והציג בפנינו חתימות וכאלה" (שורות 49-50). "כמובן שהם תבעו והגענו לבית משפט אזרחי, אנחנו, דניאל מילס ואביטל עציון שטוען להיות קרוב המשפחה, הם החליטו שהם יחד בתיק ... כלומר שזה אומר נכון הוא קנה חלק מהדירה, וזה אומר נכון הוא קרוב משפחה" (שורות 50-52).
הנאשמת הוסיפה וטענה, שהעבירה את הדירה בטאבו על שמה "והחלפנו צילינדר" (שורות 57-58), אך מיד לאחר מכן תיקנה את דבריה, ואמרה שבטאבו הדירה נרשמה על שם שניהם – על שמה ועל שם הנאשם (שורה 64). עוד ציינה, שהחלפת הצילינדר נעשתה כמה ימים אחרי העברת הדירה על שמם (שורות 65-66). לדברי העדה, את כל הסיפורים על אודות הקשר בין אמה ז"ל למשפחת המנוחה "אני שמעתי את זה מצד שלישי, אני לא שמעתי את זה" (שורות 75-76).
בנוגע למועד קבלת הצוואה, טענה הנאשמת, שהיא ואחיה, הנאשם, קיבלו ירושה (ת/23, שורה 24) וכי קיבלה צוואה מהעדה לצוואה ששמה רונית רוזנצוייג, שבעבר טיפלה באמה (שורות 24-25). לדבריה, את הצוואה קיבלה "לפני שנה או שנתיים" (שורה 25) – מאחר ומועד חקירת הנאשמת היה ב- 8.6.15, אזי "שנה או שנתיים" לפני כן יוצא ממחצית שנת 2013 עד מחצית שנת 2014.
הנאשמת ציינה ש"קודם כל לא הבנתי מי זו האישה הזו ולמה דווקא אח שלי ואני" (שורה 26), והוסיפה כי שאלה את רונית מיהי אותה אישה מורישה (שורה 26), ורונית השיבה שבין אחיה של המורישה לאמה של הנאשמת היה קשר הדוק (שורה 27). הנאשמת הוסיפה וטענה "הבנתי שהם ביניהם עשו משהו שזו הצוואה" (שורה 28). בהמשך טענה הנאשמת כי זה אירע "לפני יותר משנה" (שורה 41) ו"אחרי שראיתי שאין קרוב משפחה הלכתי עם אחי לרשם הצוואות " (שורות 41-42).
הנאשמת התבקשה לספר על הדרך בה נודע לה על קיום הצוואה (שורה 89), ולדבריה, רונית טיפלה באימה עד לפטירתה ביום 28.9.11, "ולקח זמן, תקופה מסוימת, לא זוכרת כמה זמן, אולי עברה