45. שוכנעתי כי מערכת היחסים בין הצדדים היא כה עכורה עד כי לא נותר כל אמון ביניהם. בין היתר, המבקשים ציינו בסיכומיהם כי הם חשים כבני ערובה של המשיבה שרשמה הערות אזהרה מאחורי גבם מבלי ליידעם וזאת כשהיא מודעת לטענותיהם בדבר הפרת ההסכם.
בדומה, פרק נרחב בטיעוניהם הקדישו המבקשים לסוגיית המצגים המטעים שהציגה המשיבה אשר לניסיונה המקצועי, שלכאורה כולל פרויקטים נוספים ("בכל הפרויקטים המבוצעים על ידי חברת ג.ג", יכולת "לבצע מספר פרויקטים בו זמנית"). זאת, כאשר בדיעבד התברר כי המשיבה הוקמה במיוחד לצורך ביצוע הפרויקט ואין לה ניסיון קודם בפרויקטים דומים.
אף חוסר היכולת הכלכלי של המשיבים (כפי שהתברר על פי דברי המשיב בהליך משפטי אחר) וסוגיית ביטול ערבותו של גזיאל באופן חד-צדדי והחלפתו במשיב, לא תרמו לאמון מצד המבקשים. לכך יש להוסיף את סברת המבקשים שהמשיבה טענה כי אין זה אפשרי לבנות מרפסות וחדרי ממ"ד אך מטעמי חסכון כספי.
אף אם יאמר כי אין בכוחו של כל אחד מהנושאים האמורים לבדו כדי להביא לביטול ההסכם, שוכנעתי כי בהצטברותם יחד, לצד חוסר האמון הרב שקיים בין הצדדים, לא יהיה זה נכון להורות על המשך הקשר החוזי ביניהם.
46. לא נעלמה מעיני סברת המשיבים לפיה המבקשים מתנערים מן ההסכם אך מטעמי טעות בכדאיות העסקה. בעניין זה נסמכים המשיבים, בין היתר, על דברי המבקשת 7 בחקירתה (ראו פרו' עמ' 55, שו' 27 ואילך). עם זאת, כפי שציינו המשיבים, המבקשים הדפו בעיקשות את כל הצעות הפשרה שהונחו בפניהם, אף שהמשיבים נכונו לשפר את תנאי ההסכם מבחינת המבקשים (כפי שפורט בסיכומי המשיבים). אין לכחד כי תנאי העסקה הם לא הדבר העיקרי העומד לנגד עיניהם של המבקשים, אלא סוגיות של יכולת, ערבות ואמון. בנסיבות אלו מוטב לצדדים שיפנו לדרכם.
47. על מנת שלא יצא הנייר חסר, ראויה התייחסות לטענת המשיבים לפיה המבקשים לא ביטלו את ההסכם בתוך זמן סביר לאחר שלא תוקנו ההפרות להן טענו. אולם, כבר נאמר, כי: "הרצון לשים קץ לחוזה אינו חייב להתבטא במתן הודעה פורמלית דוקא (...) אלא די היה בגילוי רצון על-ידי התנהגות" (ראו ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ''ד ל(2) 064). בענייננו וכנזכר, נוצר ניתוק מוחלט בין הצדדים משך כשלוש שנים עד להגשת התובענה ושוכנעתי כי יש בהתנהגות זו כדי ללמד על אומד דעתם של המבקשים. למעלה משמונה שנים חלפו מאז כריתת ההסכם ובמרבית התקופה הוא והבניין עמד כאבן שאין לה הופכין. חלוף הזמן משמעותי בהקשר זה, באופן המהווה חיזוק למסקנתי כי לא יהיה זה נכון לאכוף את ההסכם כיום. אף שאני נכון להניח כי הערות האזהרה נרשמו כדין, אין בכך להשפיע על מסקנתי.