67. עצם העובדה שבסופו של יום, המלצות ה - CDC אומצו ככתבן וכלשונן, במסגרת התדריך, אינה מעידה על כך שהתנהלותו של משרד הבריאות בכל הנוגע לעיתוי הוצאת התדריך, חרגה מאמות מידה של סבירות בכלל ובאופן המצדיק הטלת אחריות בנזיקין בשל אופן הפעלת שיקול הדעת השלטוני, בפרט.
כאמור, בית המשפט ינהג ריסון וזהירות יתרה כשמדובר בהתערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשות המנהלית בהפעלת סמכויות רגולטוריות. עם זאת דומה שגם אם נגזור גזירה שווה לכללים המנחים אותנו בבחינת סבירות התנהגותם ופעולתם של העוסקים ברפואה במסגרת עוולת הרשלנות, הרי שמדובר בביקורת שיפוטית המתמקדת בבחינת סבירות ההחלטה בהתאם לידע המקצועי, המידע והנתונים העובדתיים שעמדו בפני הגורם המקצועי, בזמן אמת, ואין מדובר במבחן של "חכמים בדיעבד" (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142 (1991); ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (28.11.2007) (להלן: "כדר"); ע"א 2959/09 מוקטרן נ' ד"ר אהוד וינר (2.7.2012)). לפיכך, עצם העובדה שבסופו של דבר, המלצות ה- CDC אומצו ללא כחל וסרק, אינה מעידה על התנהלות בלתי סבירה של משרד הבריאות שכן לצורך קבלת החלטה מושכלת בעניין זה נדרש מסד נתונים בדבר המצב התזונתי של האוכלוסייה בישראל ומידע זה לא היה בנמצא עד סמוך לפני הוצאת התדריך.
68. ד"ר סיגל נשאל בחקירתו הנגדית האם פרק הזמן שחלף מאז פרסום הנחיות ה - CDC ועד להוצאות התדריך, סביר בעיניו?, ועל כך והשיב: "... אז מה הקריטריונים בשביל לומר באם משהו נחשב שיהוי ארוך מידי? אז אני מסתכל אם המידע היה זמין, האם הנתונים היו אמיתיים ... צריך לשים לב, העתקה מילולית של נתונים אמריקאיים לישראל שהבסיס שזה ACID FOLIC שזה כל כולו מגיע מתזונה, לא ניתן לדבר על התזונה האמריקאית ... לכן יש צורך ליצור את הדאטה הרפואי המקומי...". ובהמשך: "אז לגבי לוח הזמנים. אני חושב שצריך להבהיר את הנקודה הבאה ... כשמשרד הבריאות עושה טעות או החלטה ורואים את זה בדיעבד שהיא ברמת המקרו אנחנו צריכים להבין שזה שיקולים אחרים לגמרי. ולכן למשל לתת הוראה גורפת על מינון שאני לא מבין כמה הוא, מה הוא צריך, מה חשוב וישפיע על כלל אוכלוסייה של נשים מגיל 18 עד גיל 40, הדבר הזה הוא מאוד משמעותי ... אם זה היה נכון הטענות של שיהוי לא סביר היית צריך לראות את כל מדינות אירופה בסך מתייצבות ..." (עמ' 185 - 186 לפרוטוקול).