69. צ'אנג סיים את עבודתו בקיה בספטמבר 2006. לטענת התובעות, צ'אנג פוטר בשל מעשה שחיתות ונטילת שוחד בהקשר אחר, ללמדך מעשה "שיטה", שיש בו כדי להצביע על קבלת שוחד גם מהנתבעים. גם טענה זו אין לקבלה. לא נמצא בחומר הראיות דבר כדי להצביע על פיטורי צ'אנג על רקע קבלת שוחד. בזמן אמת יאנג דיווח לאונגר ביום 29.9.06 כי צ'אנג פוטר עקב טיפול כושל בעניין משפטי בערב הסעודית (נספח 51 לתצהיר יאנג). התובעות מבקשות להוכיח שצ'אנג קיבל שוחד מתוך הודעת דוא"ל שנשלחה ליאנג ביום 7.8.07 על ידי Y.K Park, מי שמונה לימים למנהל מטה דובאי (להלן: "פארק"), המציין שצ'אנג עזב את קיה "dishonorably" (נספח 75 לתצהיר יאנג). ביטוי זה יכול להתיישב היטב עם האינפורמציה שמסר יאנג, פיטורין על רקע טיפול משפטי כושל, ואין בו אינדיקציה דווקא לשחיתות או שוחד, מה גם שמתוכן התכתובת עולה האיבה והתחרות גדולה בין צ'אנג לפארק. על כך יש להוסיף את עדות J. Park, כי קיה נוקטת במדיניות נוקשה נגד שוחד ולא נמצאה במסמכיה כל אינדיקציה
--- סוף עמוד 24 ---
לכך שצ'אנג פוטר בשל מעשי שחיתות ושוחד. לדבריו, קיים רישום שעזב, אך לא צוינה הסיבה לעזיבה ואם היה עוזב בגלל חוסר יושר, או חוסר מהימנות היו מציינים זאת במסמכי החברה אך לא נמצא רישום כזה (עמ' 1202, 1209, 1231 לפרוטוקול).
70. משלחת מטה דובאי, שהגיעה לישראל בסוף ספטמבר 2006 לאיתור וראיון מועמדות להחלפת קמי, לא כללה את צ'אנג. לטענת התובעות, הניקוד הגבוה שקיבלה קמי מחברי המשלחת והארכת ההסכם עימה לשנה נוספת, מלמדים על כך שהמהלך להחלפת קמי, הוא פרי מזימת צ'אנג "המשוחד" עם הנתבעים ש"שיחדו" אותו, ולמגינת לב הנתבעים פיטורי צ'אנג סיכלו את מזימתם (סע' 118 ו-123 לסיכומיהם). אין כל בסיס ראייתי לטענה זו. ההפך – עובדתית, כפי שצוין לעיל, החלטות מטה סאול בהתייעצות עם מטה דובאי להחליף את קמי התקבלו עוד בטרם נוצר קשר כלשהו בין יאנג לצ'אנג. ההחלטה מיום 30.10.06, להאריך בכל זאת את הסכם ההפצה עם קמי בשנה נוספת, אינה נוגעת למעורבותו או העדר מעורבותו של צ'אנג, אלא נובעת מטעמיה של קיה שלא הספיקה להיערך להחלפה, ומהטעם שסברה כי הוספת שנה של חסד לקמי תקל על החלפתה. עובדה היא שלא נחתם עם קמי הסכם הארכה לשלוש שנים אלא לשנה אחת בלבד, בכפוף לתנאים מחמירים, ובד בבד הוחלט בקיה לבצע במחצית השנייה של 2007 הערכה מחודשת לשתי המועמדות המובילות וקבלת החלטה סופית עד סוף שנת 2007.