--- סוף עמוד 27 ---
בהסכם לשנה הם יזכו להארכת זכות ההפצה, כאשר ברור לגמרי שהתנאים במזכר ההבנות נועדו לצורך השנה שהוארכה ולא לעתיד. לדידו הבטחה להארכה נוספת, סותרת את מסמכי הפירמה ואילו הייתה כזו עליה להיות בכתב (עמ' 1243). על רקע האמור, קשה לקבל טענות בדבר הבטחות בעל פה שניתנו מפי מאן דהוא במטה דובאי עובר לחתימת מזכר ההבנות, וזאת ממספר טעמים: מטה קיה סאול אמר את דברו באופן ברור ונהיר המטיל ספק ביכולתה של קמי להמשיך להפיץ את רכבי קיה בישראל; האמירות וההבטחות הנטענות אינן עולות מהסכם ההארכה ומזכר ההבנות ואף בניגוד להם, עת הסכם ההפצה קובע באופן מפורש כי תנאי שלא תוקן יישאר בתוקף מלא, וכי הוא ניתן לשינוי אך ורק בכתב; בכיר ככל שיהיה במטה דובאי אינו מוסמך לתת הבטחות שיחייבו את קיה להאריך את ההסכם. עוד יותר מכך, על רקע פעולות קיה להחלפת קמי והסכם הארכה לשנה בלבד אשר נבע מחוסר שביעות רצון, לא ניתן לקבל את הטענה כי טרם חתימה על מזכר ההבנות אמר Peter Jang (מנהל מטה דובאי באותה עת) לקמי, שקיה יודעת שהיא עושה עבודה מצוינת וכי הסכם ההארכה לשנה ומזכר ההבנות הם פורמליים בלבד (סע' 43 לתצהיר לוי ועדותו עמ' 383 לפרוטוקול).
79. לטענת התובעות, בחודש אוגוסט 2007, שיחדו הנתבעים את פארק, ועל כן שינה יחסו כלפי קמי. לא קיימת ראיה שתבסס את טענת התובעות. בחינת מועמדות להחלפת קמי בוצעה על ידי קיה בהתאם למתווה החלטתה מיום 31.10.06, שהתקבלה עוד טרם נוצר קשר כלשהו בין יאנג לפארק. בד בבד עם ההחלטה להאריך את ההסכם עם קמי לשנה הוחלט גם לעשות הערכה של המועמדות החל מהמחצית השנייה של 2007. קיה לא חזרה בה מהחלטתה להחליף את קמי, אלא דחתה את ההחלטה בשנה, במהלכה, נראה שקמי סיכלה במו ידיה את הסיכוי להארכת ההסכם עמה בשל התנהלותה בנוגע לתוכנית העסקית לשנת 2008.
80. אשר לטענה שקמי קיבלה את הציון הגבוה ביותר מבין המועמדות ועל כן ההסכם עמה הוארך בשנה, דומה, שהתובעות לא 'דקו פורתא' במניעי קיה (דו"חות מיום 16.10.06 ומיום 31.10.06 – נספחים 13 ו-15 לתצהיר J. Park). קמי אומנם קיבלה ציון גבוה יותר מכל המועמדות (קמי קיבלה ציון 90 ואילו טלקאר ויוניון מוטורס מפיצת טויוטה קיבלו ציון 86 כל אחת), אולם נראה כי הניקוד הגבוה יחסית אינו נובע מהצטיינות או שביעות רצון שכן בפרק "תוצאות הערכת המועמדות" צוין יתרונה של קמי "מזעור הפרעה לשוק", ובפרק החסרונות צוין "חוסר יכולת (בארגון, בשיווק)". עוד צוין בדו"ח, כי הניקוד של קמי נובע מיתרון בחלק מקריטריוני ההערכה בשל המשכיות עסקי קיה (ראו גם עדות J. Park עמ' 1237 לפרוטוקול). מנימוקי ההחלטה להארכת ההסכם עם קמי לשנה, עולה שהארכה נובעת בעיקר מהצורך של קיה לזמן התארגנות נוסף: זמן נוסף לבחינת המועמדים כיוון שמועד 31.10.06 (אשר נקבע על ידי הצוות המשפטי כמועד האחרון למסירת הודעת סיום) דוחק מדי, ובלשונו של המומחה לדין הקוריאני Dong Seok Oh "בכדי להרוויח זמן בכדי לשקול מועמדים אחרים" (סע' 37 לחוות דעתו); כמו גם החשש ששינוי מפיצה במועד הנוכחי (סוף שנת 2006) ייצור באופן בלתי נמנע ואקום במכירות; הסברה שהענקת תקופת חסד של שנה תביא למניעת התדיינות המשפטית עם קמי.