84. על כן, לאחר הגשת התכנית העסקית של קמי לשנת 2008 הכוללת את דרישת ההנחה, סביר שקיה העדיפה להחליף את קמי, בעיקר כשאין צפי לשיפור בעתיד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטת קיה מיום 10.10.07. דו"ח קיה מיום 30.10.07, מפרט בנוסף לנימוקים שפורטו בעבר להחלפת קמי (כמו תביעות אחריות תרמיתיות וביצועים דלים), גם בקשות חוזרות ונשנות לסיוע כלכלי כגון הנחות וסיוע נוסף בהוצאות. אין בציון העובדות דלעיל כדי לקבוע עמדה
--- סוף עמוד 29 ---
כלשהי או להעביר ביקורת על דרישת קמי להנחה. הדברים נאמרים אך ורק על מנת להצביע על כך, שקיה לא הפסיקה את ההתקשרות עם קמי בשל מעשי שידול של הנתבעים, אלא כהחלטה עסקית מושכלת להחליף מפיצה על מנת לשפר את מכירותיה בישראל, לאחר 13 שנים של ניסיון כושל, ללא אופק לשיפור. 13 שנים הן פרק זמן נכבד גם במושגי המנהג והנוהג הנטענים, כפי שיפורטו בהמשך.
85. לטענת התובעות, העובדה שטלקאר הועדפה בסופו של יום על פני מועמדות אחרות ובעיקר על יוניון מוטורס מלמדת על שוחד. השערה נוספת שאין לקבלה, והרי ניתן לטעון טענה זו לגבי כל מועמד שנבחר, בכל תחום, ולאו דווקא בתחום הרכב. מכל מקום, טענה זו אינה רלוונטית לענייננו, שכן קידום טלקאר על פני מועמדים אחרים לא גרם לקיה להפסיק את ההתקשרות עם קמי, לכל היותר זכויות ההפצה היו עוברות למועמדת אחרת. על מנת לסבר את האוזן ייאמר, כי בהחלטת קיה מיום 31.10.06, נקבע שבמחצית שנת 2007 קיה תעריך את החלופות. ואכן כך היה, בישורת האחרונה נבחנו מועמדויות של יוניון מוטורס, קבוצת שלמה, טלקאר, וכנראה כלמוביל (נספח 81 לתצהיר יאנג). פארק הודיע כי ידווח למטה סאול ביום 20.9.07 על המלצתו להחליף את המפיץ בישראל, וכי טלקאר תהיה אחת משתי מתמודדות בעלות הניקוד הגבוה ביותר. התובעות טוענות, כי פארק המשוחד הסיר את כל המועמדות האחרות על מנת לגרום לכך שטלקאר תקבל את זכויות ההפצה. מדובר בטענה נוספת ללא כל בסיס ראייתי. לא מן הנמנע, כי הסיבות לפסילת מועמדות אחרות או העדפת טלקאר היו ענייניות. למשל קבוצת שלמה קיבלה ניקוד נמוך. סביר שפסילת כלמוביל, מפיצת יונדאי, נובעת מהעובדה שיונדאי היא חברת האם של קיה ולשתי החברות דגמים דומים, מתן זכויות הפצה של קיה למפיצת יונדאי, עלול לפגוע במוטיבציה של המפיצה. גם אגמון הביע דעתו שיבואן של רכב קוריאני אחר אינו יכול לקחת את זכויות ההפצה של קיה (עמ' 1089 לפרוטוקול). כנ"ל לגבי יוניון מוטורס מפיצת טויוטה, בשל אי-רצון שאותו מפיץ יפיץ את טויוטה וקיה (עדות J. Park, עמ' 1279 לפרוטוקול וסע' 112 לתצהיר יאנג). על פי עדות אגמון, מקובל שיצרנים מונעים ממפיצים של רכביהם להפיץ גם רכב של יצרן אחר מתחרה. כך למשל, פורד לא נתנה לאגמון את הסכמתה לרכישת סמלת אשר מייבאת את רכבי פיאט, זאת מהטעם שפיאט היא המתחרה העיקרית של מכוניות פורד (עמ' 1033 לפרוטוקול). גם הצעת אגמון לשלם ללוי אם הוא יקבל את זכויות ההפצה של רכבי קיה סויגה בכפוף להסכמת היצרנים של פורד ומזדה, ולטענתו היה סיכוי "לא קטן" שיצרנים אלו לא היו נותנים את הסכמתם (עמ' 1032–1034, 1038–1039 לפרוטוקול) (הצעת אגמון, נספח 13 לתצהיר לוי). על פי עדות J. Park, למטה האזורי אין סמכות להחליט מי מהמועמדות תקבל את זכיות ההפצה, הם רק ממליצים, ההחלטה היא של מטה סאול (עמ' 1279 לפרוטוקול). אומנם, בהחלטת מטה סאול מיום 31.10.06 הועדפה יוניון מוטורס מפיצת טויוטה, הגם שטלקאר ויוניון מוטורס קיבלו ניקוד זהה. לטענת J. Park, זו הייתה ההחלטה של הסמכות הגבוהה ביותר במטה סאול (עמ' 1238 לפרוטוקול). אולם, בשנת 2007 החליטה קיה, בהתאם למתווה שנקבע על ידיה, להעריך בשנית את המועמדות ומדו"ח מיום 29.10.07 עולה, כי אותה סמכות גבוהה במטה סאול עשתה הפעם החלטה עסקית שונה ואישרה את הסרת מועמדות יוניון מוטורס (עמ' 1234–1236 לפרוטוקול). לדברי J. Park , בשנת 2007 טלקאר הכינה מצגת פנטסטית של תוכנית עסקית וזה אחד הקריטריונים כאשר משווים בין המועמדים